אני מהרהרת במחשבות עליינו. אני אוהבת להשתמש במונח הזה, אנחנו. באמת שאני רוצה להתקשר אלייך אבל אני מפחדת שיעלמו לי המילים ברגע שאני אשמע את הקול שלך שאני כל-כך מכורה אלייו. איך לא שמעתי אותו כל היום ואני כאן משתגעת. אני רוצה לכתוב כאן, וכן, אני יודעת שתקראי את זה היום או מחר. פשוט, רציתי לספר לך כל-כך הרבה דברים. נתחיל בראשון שאתמול בלילה הייתי עם חברים קצת [כן, מסתבר שיש לי כמה, מצחיקה את.] ולמדתי לשחק פוקר, ולקחתי את כל הקופה. מזל של מתחילים, הא? והשני, זה שהגעתי הביתה ושמתי ערוץ 24, את יודעת שיש שם מוזיקה שאני אוהבת בלילה. עברי לידר, רונה קינן, שלמה ארצי. והיה שם את השיר הראשון שהקדשתי לך כשנפגשנו פעם ראשונה [אחריי שנתיים, לא נחשב], היה את השיר "יקירתי" של אסף אמדורסקי. ופשוט נכנסתי לשיר ולא הפסקתי לחשוב על כל מה שעברנו מהשנייה הראשונה שראיתי אותך, עד השיחה אתמול שהחלטנו שמנתקים קצת קשר.
איך אני יכולה לא לחשוב עלייך, לעזאזל? בכל-מקרה, היום הסתובבתי קצת ביוטיוב, סירטונים של אנשים שיצאו מהארון והכל, ונפלתי על ערוץ יוטיוב של מישהי שמעודדת יציאה מהארון, ולהיות גאים במה שאתם. צפיתי, אני חושבת, כימעט בכל הסירטונים שלה. היא באמת מצחיקה. ואז היא אמרה שיש לה עוד ערוץ שאותו היא הקדישה לחברה שלה. נכנסתי. היא סיפרה ששתיהן גרות בקצוות שונים לגמריי בארה"ב, ואני מניחה שאת יודעת שישראל זה כלום לעומת ארה"ב. נכון, הן בנות 19-20, יש להן רכב ויותר אמצעים להיפגש, אבל זה לא מה שמחזיק אותן. הדבר שמחזיק אותן כ"כ זאת אהבה. לא שום-דבר אחר.
החלטתי לשלוח לה הודעה ולספר לה על הפיגוע בברנוער, ולספר לה שבזכותה, אני מניחה, אני הולכת לדבר עם ההיא שגורמת ללב שלי להשתגע. היא ישר ענתה חזרה [הרגשתי חשובה, אגב] ואמרה לי שאם אנחנו בטוחות שאנחנו אוהבות אחת את השניה, אז מי יעצור אותנו? ואני אוהבת אותך. אני מאוהבת בך. בכל דבר שאת עושה.
אני אוהבת אותך.
אני אוהבת את המילים הלא-ברורות/כן-ברורות כשאת לוחשת לי בטלפון.
אני אוהבת את הדרך שאת מבטאת את האהבה שלך אליי.
את הכתיבה שעושה אותך כל-כך שונה ומיוחדת.
את יודעת? אין שני אנשים דומים. כל בן-אדם הוא מיוחד בדרך שלו. וכמה שאנחנו שונות, אנחנו גם משלימות אחת את השנייה. אמרתי לך שאני יכולה להיות מאוד קיטשית כשזה מדובר באהבה. בעיקר אלייך.
אז אולי יהיו לנו תקופות שלא יצא לנו להיפגש, אבל כשכן ניפגש, בייבי שלי, אני יודעת שזה יהיה הכי מדהים בעולם. אני פשוט לא רוצה לוותר עליינו.
ואת יודעת, יש דברים שיותר קל לי לכתוב מלהגיד, ויש דברים שקל לי יותר לשיר מלכתוב.
"וכל יום שאת לא איתו, מה הטעם?"
אני אוהבת אותך כמו שלא אהבתי איש מעולם.
אני אגיד את זה עד שימאס לך ואפילו יותר.
ואם, אם באמת יצא לך לקרוא את זה. את יודעת איפה למצוא אותי, נכון?
מחכה לך, ואני יכולה לחכות לעד.
עד האין-סוף, ומעבר לו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חצי_וחצי_אימפריה_XD