"חכה לי,אני לא רצה כל-כך מהר..."

הכל ריק, ריק ממחשבות וממך.

והגוף רק רוצה להקיא אותך החוצה,

כל טיפת ייאוש שנשארה בי להשאיר אותך בחיים.

כל גבעול שיפרח עכשיו יגדל בעולם בלעדייך.

לא יהיה מי שיעקור אותו מהשורש, בלי שיכאב לו.

ולא יהיה מי שיטפל לי בבטן כשכואב.

וכל דבר נעלם מהעין עכשיו,

ורק תמונה ישנה מהדהדת בראש,

מונחת לפניי ואני רוצה לקפוץ לרגע הקטן המאושר.

ומה נשאר לי? נשארו לי רק רגעים קטנים בזמן אובד,

מה שהיה ואיננו, נשארו לי זכרונות חרוטים עמוק בתוך הלב.

ואני לא רוצה לשחרר אותך,

אני יודעת שתבוא אליי בסופו של דבר,

אז תבוא כבר, תבוא.

השארתי חלון פתוח, רק תישאר להגיד להתראות אחד אחרון. בבקשה?

וכן, הייתי קשורה אלייו מאוד. אני זוכרת שכשהייתי קטנה הוא תמיד היה מטפל בי, תמיד הקריא לי סיפורים [לא באמת, הוא לקח משחק לוח של רכבת, והמציא לי סיפורים על רכבות] ואפילו קטנה לי רכבת חשמלית. כשיצאו המחשבים גם קנה לי מחשב. אבא אמר שהוא אמר עם מבטא ערבי [לא ערבי, פשוט בצפת פעם היו המון ערבים, אז דיברו בבית בערבית.] "אני אקנה לך מסך כחוווול, כחול" והוא באמת קנה.

וכשהייתי חולה, היה שם לי שמן חם על הבטן והייתי מרגישה הרבה יותר טוב. והיה צוחק איתי. ונותן לי לעשות הכל.

גם היה לו אקווריום על חצי סלון [היו לו תחביבים מטורפים], עם דגי קרב. ושפמנונים. וקרפיונים. פעם אחת הוא גם שם אותי במקלחת עם קרפיונים. אני צריכה לחפש את התמונה עם זה. והוא גם לימד אותי לדוג.

סבא, אתה הכי מדהים בעולם. הייתי צריכה את הכמה ימים האלה להזכר בכולך.

ועכשיו אני יכולה לגמריי לשחרר אותך. רק, תחכה לי שם, בסדר?

אני אוהבת אותך סבא.

ת.נ.צ.ב.ה

3>