"חכה לי,אני לא רצה כל-כך מהר..."

ברור שאני כועסת עלייה. לרדוף אחרייה שלושה ימים רק בשביל שתתן לי שיחת עידוד אחת מזורגגת.

אז ברור שאני פאקינג כועסת עלייה שהיא לא פה! ברור שאני כועסת עלייה כי היא מחבקת מישהי אחרת כמו שהיא חיבקה אותי.

שהיא נוגעת במישהו אחרת במקומות שהיא נגעה בי.

שהיא מנשקת אותה כמו שהיא נשקה אותי..

שהיא פאקינג לא כאן להגיד לי שהכל יהיה בסדר בזמן שהאדמה נשמטת מתחת לרגליים המזדיינות האלה.

אז כועסמק, מה ביקשתי ממך? אמרת הריי שתהיי כאן, הבטחת שתמיד תקשיבי.

את יודעת כמה אני שונאת שאם אני מתחילה לספר משהו, אנשים נעלמים.

איפה את עכשיו? אה?

אני לא רוצה לרצות אותך יותר, וזה כבר לא בתור בת-זוג. [אולי כן, אני לא יודעת כלום כבר.]

זה כי אני פשוט צריכה אותך.

כי את היחידה שיודעת מה להגיד, איך להגיד.

היחידה שחשבתי שלא יימאס לה ממני.

זאת שתמיד היה לי לאן לברוח......אין לי לאן. אין לי למי.

משגע אותי.

חרא של סופ"ש ותחילת שבוע עוד יותר חרא. ממש מעולה.

לכו תזדיינו, כולכם. פשוט עופו לי מהפאקינג עיניים. נמאסתם, באמת שנמאסתם.

הכל נמאס.....נשברתי. נשבר לי הזין מלחכות לכל בן-אדם שיחזור.

תמיד הייתי פה, את זאת שבחרה לקום וללכת.