"חכה לי,אני לא רצה כל-כך מהר..."

זכיתי בזוג כרטיסים להופעה של יוני בלוך ביום שישי, אני לוקחת איתי את החברה שלי. אחריי זה אני הולכת אלייה הביתה. לישון אצלה.

אני כל-כך מחכה לזה, לאחוז בה שוב. לפניי שלושה ימים ראיתי אותה ואני כבר מתגעגעת.

אני פאקינג מאוהבת בה.

היא כל-כך מדהימה, והיא רק שלי.

זה מדהים שיש לך משהו בידיים שאתה כ"כ אוהב.

אני אוהבת אותך!!!!!

[לכי ללמוד פסיכולוגיה ולהשאיר אותי לבד, נעל.

אני באמת מאוהבת בך.]

ואו, סוף-סוף השבוע הזה נגמר. כמה ימים אחריי שסבא שלי נפטר, אבא הוציא אותי מהבית ספר וסיפר לי שגם בעלה של דודה שלי נמצא מת בבוקר. זה הכניס אותי לסוג ענק של שוק ולא היה לי כל-כך איך להתמודד עם זה. לא הייתי קרובה אל הדוד הזה, אבל בכל זאת. נשארו לו שלושה ילדים מתוקים קטנים שלא יראו יותר אותו. זה מה שכאב לי.

ואתמול הייתה עצרת ליצחק רבין בכפר סבא. החזקתי את עצמי ערה רק כי היו שם מצלמות ויהיה מאוד פאדיחות אם יקלטו את זה. ואחריי העצרת נסענו לתל-אביב, היינו במוזיאון הפלמ"ח. האמת? אני לא זוכרת כלום מהסיור. החברה המדהימה שלי עשתה לי הפתעה ונכנסה לשם. הקבוצה שהייתי איתה [נצרת-עילית] היו הומופובים מגעילים. נכנסתי איתם בגלל שהיו חסרים להם בקבוצה, ורציתי שיהיה לי חצי שעה עם החברה שלי. בכל מקרה, הוציאו אותם משם ונשארנו איזה 7 אנשים.

היא נתנה לי את המכתבים שהיא כתבה לי עד אתמול [היום היא הספיקה לכתוב עוד, פאק כמה היא מדהימה] וכשראיתי אותה היו כאלה 5-6 שניות של שוק מהצד שלי, ואחריי זה דפקתי לה את החיבוק שהייתי צריכה. אוח היא כל-כך מדהימה. החיוך האצילי שלה ממכר כל פעם מחדש. והנשיקות שלה. פאק. אני מאוהבת בה.

כשהרגשתי את הזרועות שלה כרוכות סביבי, ידעתי שמשם זה רק יכול לעלות. כאילו כל הלחץ שהיה לי כל השבוע הזה, יורד לאפס ואני עם המחשבות מכוונות אלייה. וכשהיא ישבה בין הזרועות המחבקות שלי. רק להגן עלייה מפני העולם, שאף אחד לא יתקרב - היא שלי.

אני אוהב אותך, טליצ'ו קטן, חתיך ומדהים שלי.

3>

וכל החודשיים הלא ברורים שלנו - נעלמו בן רגע.

["היא רק שלי עכשיו, היא בתוכי....."]

מה נפסלת יא לסבית.

3>

הכל ריק, ריק ממחשבות וממך.

והגוף רק רוצה להקיא אותך החוצה,

כל טיפת ייאוש שנשארה בי להשאיר אותך בחיים.

כל גבעול שיפרח עכשיו יגדל בעולם בלעדייך.

לא יהיה מי שיעקור אותו מהשורש, בלי שיכאב לו.

ולא יהיה מי שיטפל לי בבטן כשכואב.

וכל דבר נעלם מהעין עכשיו,

ורק תמונה ישנה מהדהדת בראש,

מונחת לפניי ואני רוצה לקפוץ לרגע הקטן המאושר.

ומה נשאר לי? נשארו לי רק רגעים קטנים בזמן אובד,

מה שהיה ואיננו, נשארו לי זכרונות חרוטים עמוק בתוך הלב.

ואני לא רוצה לשחרר אותך,

אני יודעת שתבוא אליי בסופו של דבר,

אז תבוא כבר, תבוא.

השארתי חלון פתוח, רק תישאר להגיד להתראות אחד אחרון. בבקשה?

וכן, הייתי קשורה אלייו מאוד. אני זוכרת שכשהייתי קטנה הוא תמיד היה מטפל בי, תמיד הקריא לי סיפורים [לא באמת, הוא לקח משחק לוח של רכבת, והמציא לי סיפורים על רכבות] ואפילו קטנה לי רכבת חשמלית. כשיצאו המחשבים גם קנה לי מחשב. אבא אמר שהוא אמר עם מבטא ערבי [לא ערבי, פשוט בצפת פעם היו המון ערבים, אז דיברו בבית בערבית.] "אני אקנה לך מסך כחוווול, כחול" והוא באמת קנה.

וכשהייתי חולה, היה שם לי שמן חם על הבטן והייתי מרגישה הרבה יותר טוב. והיה צוחק איתי. ונותן לי לעשות הכל.

גם היה לו אקווריום על חצי סלון [היו לו תחביבים מטורפים], עם דגי קרב. ושפמנונים. וקרפיונים. פעם אחת הוא גם שם אותי במקלחת עם קרפיונים. אני צריכה לחפש את התמונה עם זה. והוא גם לימד אותי לדוג.

סבא, אתה הכי מדהים בעולם. הייתי צריכה את הכמה ימים האלה להזכר בכולך.

ועכשיו אני יכולה לגמריי לשחרר אותך. רק, תחכה לי שם, בסדר?

אני אוהבת אותך סבא.

ת.נ.צ.ב.ה

3>