אני מניחה שזה ה"GOODBYE" הקטן שלי בחיים. כמה דפוק שזה נשמע, אני כו-לה עובר לבית ספר בקצה השני של העיר. אבל זה יהיה שונה, אני רגיל לראות את אותם הפרצופים [או את רובם לפחות] במשך 9 שנים. אני רגיל לספוג את הביקורות שלך למה שאני אוהב, ואת הפרצופים שלו על זה שאני כבר לא יכול לסבול אותו, והפרצופים שלהם על איך שאני הולכת. אני רגילה להיות מוקפת בזה. ועכשיו אני עוברת לבית ספר שבקושי אני מכירה שם, ומי שאני מכירה הוא בסדר. אבל אני לא אוכל לשבת איתו במשך הפסקה שלמה ולצחוק, אין אותו חוש הומור.
אני יודעת שכולם עכשיו אומרים לי משפטים כמו "חסר לך את לא שומרת על קשר" ; "תבואי לבקר אותנו..." ; "אל תשכחי אותנו."
בחייכם, מה עם החלק שלכם בכל זה? לשמור *אתם* איתי על קשר? הריי זה ברור שנתרחק ואולי עם כמה אני אשמור על קשר, אני שמחה לנתק עם חלק עצום מכל אלה קשר. להתחיל קצת בעצמי אחרת, להיפתח יותר, להתגאות בפאקם שיש לי בשכל. לא להתייחס לביקורת שלכם שהאמת אני כבר לא שם עלייה זין.
אבל בכל זאת, משהו בלב יחסר לי אלייכם. רק משהו ממש קטן.
התקרבתי יותר אל מישהי, זה מרגיש לי כ"כ נכון. לחשוב עלייה כל דקה במשך היום, לחלום על החיוך המתוק שיש לה, לדבר איתה כל שנייה שאני יכולה... היא באמת משהו מיוחד, וכל רגע שאני לא רואה אותה, הלב שלי מחסיר דופק וקורא לה לבוא אלייו..עוד מעט אנחנו ניפגש ואני כ"כ מקווה שהיא לא תברח...אני כ"כ הולכת להדביק לה את הנשיקה שחיכיתי לה.
אז, תיכנונים לחופש? עשיתי רשימה שהולכת להיות לי בצד הבלוג, נקווה להשלימה עד סוף החופש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חצי_וחצי_אימפריה_XD