"חכה לי,אני לא רצה כל-כך מהר..."

הייתי איתה יומיים שלמים, הלכנו לים, נישקתי אותה בכל שנייה אפשרית. היא מדהימה אותי. היא מדהימה בכלל. כ"כ יפה וכ"כ אמיתית.

כשירדתי מהאוטובוס וראיתי אותה ישר נישקתי אותה. [ניצחתי בהתערבות :) ]

היא פשוט בן אדם שאין איך לתאר אותו חוץ ממושלם. כל דבר בא הוא מושלם. האף שלה, השפתיים הרכות שלה, כל דבר בה.

אני מאוהבת.

אני פאקינג מאוהבת בה.

לא רוצה שזה יסתיים. לא רוצה.

אני אוהבת אותך.

סליחה, אנחנו מכירים?

יכול להיות, היינו חברים טובים.

לא מוכר לי, מצטער.

יש עכשיו משחק שדיי חשוב לי, אורוגוואי-גאנה [אגב, בספרדית 'גאנה' זה לנצח, נצחון, אז אורוגוואי ניצחון :) ]

אבל משהו התהפך לי בבטן, המחשבה הזאת שעכשיו בידיוק, לפניי שנה שלמה של עליות וירידות, ישבתי לייד האוהל עם כמה חברים, באמצע קורס משצי"ם, ופגשתי אותה. אני זוכרת במדיוק שהשיר הראשון שהיא שרה וניגנה לי, היה 'נעים בחוץ' של יוני בלוך. אחריי זה הדברים התגלגלו ובין כה וכה היינו ביח, לא היינו ביחד, קרו המון דברים מאז. מה שאני יודעת, שזה לא כואב לי. כמה שזה נשמע הזוי, ואחריי חמישה חודשים עד ששכחתי אותה, זה לא כואב לי. דווקא שמח לי לחשוב על זה, רגשות זה טוב. אהבה זה מדהים, גם כאב זה טוב. לא חשוב מה יגידו. אהבה לא באה בלי הכאב. הייתה לי תקופה מדהימה איתה, ואני מניחה שעכשיו אפשר לסגור אותה לגמריי מאחורה. סימלי כזה, לאות השנה מאז.

ועכשיו יש לי התפתחות של מישהי חדשה, והיא באמת מדהימה, ואני שמחה שזה הולך בקצב שזה הולך. ואתמול היאטסה לשבוע, עוד לא עברו 24 שעות ואני כבר מתגעגעת אלייה, לשיחות איתה ולחיוכים שהיא מעלה לי.

ועכשיו יש את עידו. שממש התחברנו לקראת סוף השנה, כלומר-כל השנה התקרבנו יותר, אבל משהו נתן בסוף את הפוש, שהוא דיבר איתי על הכל והיה באמת טוב לי, שסוף-סוף יש מישהו שאני יכולה לדבר איתו על הדברים הקטנים, חבר טוב. הרבה זמן לא היה לי את זה. רונן איכזב אותי כל פעם מחדש.

אבל עידו, פתאום בשבוע-שבועיים האחרונים של הסוף-שנה נעלם לי לגמריי. ומאז שהתחיל החופש התקשרתי אלייו והוא לא ענה השארתי לו הודעה שידבר איתי, לא ענה. זה היה ממש פאדיחות, מל כתבו לו על הקיר ולכולם הוא ענה חוץ ממני. אז לפניי כמה ימים כתבתי לו "זהו?" והוא ענה בתגובה "זה נגמר" ואת זה אפשר לקחת לצחוק, או לרצינות. הוא התקשר אליי בידיוק כשהייתי עם ההיא בשיחה, ואמר שהוא יצא ממש חרא. כמובן שהסכמתי איתו, ואמרתי לו שאני עם מישהי בממתינה, שאל אם זה רציני ואמרתי לו שכן, שזה רציני. הוא הבטיח לי שהוא יתקשר בבוקר או בהמשך היום [הוא התקשר בערך ב3 לפנות בוקר] ועד עכשיו, סתומה שכמותי, מחכה לצלצול ממנו. אבל אני כנראה מצפה ליותר מידיי. היום אני צריכה אותו, סתם שיגיד לי שהוא חי ושניפגש מתישהו ושהוא לא באמת עזב וזה לא באמת נגמר. זה מכעיס אותי כמו שזה מעציב אותי. אני חייבת חבר טוב שיהיה לי נוח לדבר איתו על הכל. זה באמת חסר לי.

בכל מקרה, המשחק הולך ולחוץ יותר ואני בקושי מצליחה לכתוב מכך שאני כל רגע מסתכלת במשחק.

שיהיה באמת ערב מהנה

ו.....

Viva Uruguay!