"חכה לי,אני לא רצה כל-כך מהר..."

אני לא רוצה לפחד ללכת בבית ספר עם צמיד גאווה. עם שרוכיי גאווה. ללכת בהליכה שאני רגילה אלייה גם אם היא נראית לכם הכי גברית שאפשר. אני הולכת ככה רגיל! למה שאני בכלל אפחד מזריקת הערה כמו "תראי איך את הולכת יא לסבית", טוב, לא חידשתם לי כלום. אני אוהבת בנות. אז מה? זה עושה אותי איזה עוף מוזר? זה הכי טבעי לי שיש. לכם אולי זה לא נראה ככה, או אתם לא בעד זה, אבל להגיד לכם את הכי אמת שיש?

זה לא מעניין אותי!

אני אוהבת בנות.

מה חיי האהבה שלי צריכים לעניין אותכם?

בשביל מה היית צריך לבוא ולצעוק לי הערות הומופוביות באמצע הבית-ספר, בשביל מה את היית צריכה לשים עליי אצבע וזהו, אני פסולה מבחינתך.

חוץ מהעובדה שאני לסבית, אני גם מנגנת בגיטרה, ידעתם? אני גם כותבת כבר כימעט 6 שנים. ואני מטורפת על טיולי הרים. אבל למה שבכלל תתעניינו?

אני כו-לה "הלסבית הזאת" מבחינתכם, לא?

ועזבו אותי, מה אכפת לכם שהחבר הטוב שלי הומו? למה אתם צריכים כל הזמן לעקוץ אותו ולרדת עלייו? הוא יותר גברי מחצי מהסטרייטים שאני מכירה, הוא ידע לתת יותר אהבה ממכם!

אוף,

רגעי עצבנות, עזבו.

[זה לא בושה לאהוב אישה]

אז אני לא מתביישת.

אני אוהבת בנות!

גם חושך וגם שקט, אני משתגעת בתוך המחשבות שלי, שרק משהו יבוא ויקח אותי מפה. מתוך החצי ראש המבולגאן הזה. כואב לי להמשיך לחשוב עלייך, ועל הצחוק שהיה לך הרגע בשיחת טלפון. זה ברור שאת איתה עכשיו, שטוב לך.. רק רציתי אותך שלי. רק שלי. מה כל-כך רע בלרצות מישהו ממש חזק?

רע שהוא לא מחזיר לך מה שאתה רוצה, אהבה. אז לא הרבה זמן עבר ונראה כאילו את מתחילה לשכוח אותי לאט. אני מניחה שזה ייקרה לי אבל אני בן-אדם שממש נקשר. זאת לא אשמתך. מותר לך.

בכל זאת, אני רוצה אותך שלי. רק שלי.

שתהיי תלויה במצב-רוח בי. בא לי לעשות את זה פעם למישהי.

מישהי שבאמת תאהב אותי.

אוף.

לילה.

אני מרגישה כל-כך רע עם העובדה שכן יש לך מישהי חדשה, שהשפתיים שלך הן כבר לא שלי. אבל רגע, אם את המשכת הלאה, בלעדיי, למה שאני לא אמשיך? לא בא לי להמשיך להשתמש בציניות על זה שיש לך מישהי. אז יש לך. מותר לך להיות מאושרת ואני הכי שמחה בשבילך. אבל, אני בן אדם שחייב לתת אהבה בכל זמן אפשרי, ואני מתה שתהיה לי מישהי שאני אוכל לתת לה את כל זה. אני חושבת שבתור בת-זוג, אני נותנת את כל כולי בלי לחשוב פעמיים, למרות שלפעמים זה בא ופוגע בי. אבל, נו, טוב לי באותם הרגעים. רק ההרגשה של לתת למישהי כל-כך הרבה אהבה. אני משתגעת מזה.

והפעם, אני רוצה מישהי שלא תהיה במרחק של שעות נסיעה מהלב שלי. אני רוצה אהבה. לא רוצה שהיא תהיה מושלמת כי אז יהיה משעמם. אני רוצה שהיא לא תתאים לי בידיוק ושתמיד נתווכח בנינו על דברים גדולים מאיתנו.  ואז כשנסיים את הויכוח אני אדביק לה נשיקה שהיא לא תשכח כמה שאני אוהבת אותה.

בכל מקרה, יהיה טוב. זה בטוח. הבטחתי שאהיה יותר אופטימית, לחזור למחשבות שהיו לי בכיתה ז' [חוץ מלהסתתר בתוך ארון קטן ומאובק].

נויע.