הפוסטים האחרונים שהעלתי היו טיפה עצובים...
יותר נכון, מדכאים!
והאמת היא שככה הייתי,
מדוכאת!
אבל הגעתי למסקנה שאני צריכה לצחוק יותר,
לבלות עם האנשים שאני אוהבת,
להבין ולקלוט את האהבה שמעניקים לי,
ופשוט... להיות אני!
אז אם אפשר להתחיל את הפוסט הזה בצורה חיובית,
אני ארצה להתחיל אותו בצורה הזאת.
אני רוצה לציין כמה רגעים מצחיקים שהיו לי השנה...
*רדיו אשל הנשיא, יום שישי בסביבות השעה 9 וחצי בבוקר.
כולם מתעסקים בעבודות שלהם. הקלטות, עריכות, בחירת שירים, טכנאות ובלה בלה בלה..
אני סיימתי הכל, אז הצעתי לאוראל (הילד הכיייי עילג בעולם\הטכנאי שלנו לאותו יום) לעזור לו,
ולערוך מוזיקה לשבת. זה בסביבות ה-48 שעות של מוזיקה.
טוב אז ישבתי על מחשב ה-MP3 ואוראל המשיך עם הטכנאות שלו...
בשלב מסויים אמיר (המדריך שלנו) צעק לו מהלוביו: "אוראל אתה עורך מוזיקה?"
אוראל מסתכל עלי... שקט טוטלי בחדר הטכנאי... ואז הוא אומר בטון הססני "בטח..."
אמיר, שלא האמין לו... ניסה להתקיל אותו ואמר: "טוב אז חסר לך ואתה תוקע לי מוזיקה מזרחית, שמעת?!"
אוראל הסתובב אלי ולחש "את לא שמה מזרחית, נכון?"
גיחחתי ולחשתי חזרה "אוראל, נו באמת. אתה עדיין לא מכיר אותי? ברור שלא!"
אוראל חייך ואז צעק חזרה לאמיר: "אמיר, אל תדאג, רוית אף פעם לא שמה מזרחית!"
*אמא שלי ואני באוטו שלה, נוסעות לבאר שבע.
היא קיבלה שיחת טלפון וענתה בדיבורית. זאת הייתה חברה שלה...
אחרי השיחה שאלתי "אמא מי זאת הייתה?"
אז היא אמרה "נו... זאת ____. האלונקה הזאת!"
אני סיבבתי אליה מבט באיטיות ואמרתי "ה-מה?"
"אלונקה, אלונקה...."
"ע-ל-ו-ק-ה אמא!! עלוקה!"
*אמא שלי, מתן, אביחי (האחים הקטנים שלי) ואני יושבים בסלון.
הטלוויזיה על ערוץ דיסני, רואים suite life on deck.
בשלב מסויים אביחי (האח הקטן יותר) החליט שהוא לא רוצה לראות את התכנית הזאת.
אז הוא ניסה לקחת לי את השלט.
אז בוא נתאר לכם את סדר הישיבה שלנו...
אמא שלי יושבת על הספה הארוכה, אני ואביחי יושבים על הספה הקצרה, הוא מימיני, ומתן יושב על הכורסא, משמאלי.
אביחי ילד בן 8 וחצי... אבל לילד יש כוח!!
עד שהצלחתי לקחת לו את השלט, הוא החליק לי מהידיים ופשוט התעופף אל הראש של מתן.
אם הוא לא פתח את הראש מהשלט, הוא פתח אותו מהנפילה מהכורסא, אחרי ההתנגשות עם השלט.
*מתן, אביחי ואני בבריכה (אצלי בבית, אז אין עוד אנשים)
בשלב מסויים הם התחילו לריב (כרגיל), אז כדי להפריד בניהם הצעתי לעשות תחרות.
מי שנשאר במים בלי לנשום הכי הרבה זמן, ראשון ב-Wii .
אני ומתן נשמנו עמוק, ספרתי עד שלוש ואז נכנסנו שנינו למים.
עובר הזמן והם לא קוראים לי לצאת. ואני יודעת שמתן לא נשאר במים יותר מ-10 שניות מקסימום!
יצאתי, והנוף מולי, הוא של אביחי צועק "הצילו" בין נשימה לנשימה. כשמתן מטביע אותו במים!!
"מה יש לך?!?! את לא שומעת שאני צועק לך?!?!?!" אביחי צעק עלי אחרי שהפרדתי בניהם.
*יום אחרון של רדיו שכלל אחורת סיום.
כל אחד היה צריך להביא משהו ואני הצעתי להביא עוגה.
אימו'ש ואני עבדנו שעתיים על העוגה הזאת, קישטנו בכתוביות קצפת וסירופ שוקולד, כתבנו את שם התחנה ואת שם הקבוצה שלנו...
בקיצור עוגה לתפארת אשל הנשיא!
בבוקר, כיסיתי את העוגה בנייר כסף וכשהגעתי לבצפר, הבנות חיכו ליד המדרגות של התחנות, כדי לומר שלום ואז ללכת ליום עבודה שלהן.
הידיים שלי היו עמוסות עם העוגה אז לא יכולתי לעשות שום דבר איתן.
אמרתי שלום לכולן ואז אחת מהן... "אוי ראוית מה זה?" ועמדה למעוך את הציפוי עם היד.
"ללללללאאאאאאאאא" כמעט והרגתי אותה.
"מה קרה ראוית?! מה עשיתי?" היא נבהלה.
"לא לגעת, זאת עוגה לרדיו!!! עם ציפוי של מזל! (אמא שלי)"
"אה? אם מזל ציפתה את העוגה אז אסור לגעת!" היא אמרה העבירה את המסר.
כולם פינו לי ת'דרך, כדי שאני לא יפיל ת'עוגה עם הידיים השמאליות שלי.
ואז...
"מה קורה ראוית?" גיל ידיד שלי, איתי ברדיו, שאל והנחית את הקוראסונים שלו על העוגה!!!!!!!!!
*רועי, מתן, אביחי ואני בבריכה.
רועי החליט שהוא עושה פעלולי מים (קפיצות ראש, ברגים, סיבובים, הפכות, קדימה, אחורה, תותח אנושי וכל מיני כאלה)
מתן, אביחי ואני חיכינו ואז הוא התחיל לרוץ.....
"רוית קלטי!!" הוא צועק לי 2 מטר לפני הקפיצה...
"אחד... שתיים... שלוש..."
במאית השנייה לפני שהוא קפץ...
מתן: "אוי, הנה הסיכה שלך רוית" הוא התכופף להרים אותה, בדיוק במקום שרועי היה צריך לקפוץ.
התמונה שמתקבלת היא....
שני אחים שבורים לחלוטין, אחרי שנחתו על הבטן!!!
בואו נסגור עם קטע מעצבן!!!!
*הלכתי לסרט היום, עם רועי, בת דודה שלי עדן ובן דוד שלי תומר.
The last airbender-GO CHECK IT OUT!!!
המקומות היו מעולים, שלושה מימדים ברמה גבוהה!!
ישבנו בצורה הזאת (משמאל לימין) רועי, תומר, עדן, אני.
אבל לידי... ישבו הילדים הההכככייי מעצצצבננניייםםם בעווללללםםםם!!!!
כל הסרט הם היו ככה: "זה בכלל לא דומה לסדרה בטלוויזיה" "איזה חרטה!" "הדמות שלו לא דומה לסדרה" "סרט חסר תקציב"
"אני רוצה את הכסף שלי בחזרה" "אווו אני יודע מה יקרה עכשיו..." "יואוו אתה יודע מה אני יעשה כשאני אגיע הביתה? אני אכנס לפייסבוק ואגיד לכולם לא ללכת לראות את הסרט הזה!" "יואוו זה כזה גרוע"
ככככאיילוווו סתתמממווו ת'פפפפההה!!!!
אם לא בא לכם לראות ת'סרט, לככווווו!!!!!!!
אני בדרך כלל בן אדם מאוד רגוע, אבל גם לסבלנות שלי יש גבול!!!
ברגע שרציתי לומר להם "סתתתמוווו", המסך נכבה והייתה הפסקה.
הם מלמלו משהו על ללכת לקנות פופקורן (כן, עכשיו, הם נזכרו לדבר בשקט, במהלך הסרט המוח לא עבד!)
ופשוט הלכו.
הסרט המשיך והם לא היו קרובים ללהגיע! עברו 10 דקות ואני כבר שמחתי שהם לא יחזרו!
הסתובבתי כדי ללחוש לעדן "הגאולה הגיעה, הם הלכו!", אבל לללללללאאאא!!!!
הקולות המעצבנים שלהםם הופיעו שוב!
ושוב אותו סרט, עמדתי להתפוצץ!!! אבל זהו, אמרתי להם "סתתתתתממוווו ת'פפפפפההה!!!" (רק בצורה מנומסת יותר)
ואז הם סתמו... =) =) =) =)
אבבללללל ללללאאאא!!!!! הם לא יכלו להמשיך עם השקט עד הסוף!!!
שנייה לפני הסצנה האחרונה: "אוו, אני יודע איך זה ייגמר, זה בדיוק כמו בסדרה...."
וההםםם גילווווו ללללייי ת'סוווףףףף!!!!!!!!!
עוד משהו, גיליתי שהם לומדים בבצפר שלי... אז אם במקרה הם רואים אותי בבצפר, כדאי להם מממאוווד, לא לומר לי שלום,
כי הסרט ה-"עלוב\חסר תקציב\עותק זול\מסריח\לא שווה צפייה\מבוזבז\עבודה בעיניים\דבילי הזה....
יייההייייהה הסרטטט האחרווןןן שהם יייראאאווו!!!
בכל מקרה,
כפי שאתם רואים, עדיף להיות עצבנית מאשר מדוכאת.
אבל אני שמחה!!! (אם תתעלמו מזה שאני צריכה להתעורר מוקדם מחר, כשעכשיו 2 בלילה, כדי ללכת לחירור של הידיים שלי)
וסתם כחדי לסגור את הפוסט הזה...
הנה שיר שאני ממש אוהבת...
וכל אחת יכולה להתחבר לפזמון שלו...
Don't get me wrong,
I love who I am
I don't wanna be ungrateful
It probably sounds strange
I really love the role I play
The songs I sing
But with all the fame
The things that seem so simple,
suddenly, so far out of reach
Wish that they could see that underneath...
I'm just an ordinary girl!
Sometimes I'm lazy
I get bored
I get scared
I feel ignored
I feel happy, I get silly
I choke on my own words
I make wishes, I have Dreams
And I still want to believe
Anything can happen in this world,
For an ordinary girl
(Like you, Like me)
For an ordinary girl
(Like you, Like me)
How are you?
Hello, Good-bye
One day here, One day there
And again it's time to go
Miss popular always on the road
But my best foot forward
Gotta get on with the show
Strike a pose for the front cover of a magazine
Every where I arrive, I get high-5's
They pay me larger than life
I'm just an ordinary girl!
Sometimes I'm lazy
I get bored
I get scared
I feel ignored
I feel happy, I get silly
I choke on my own words
I make wishes, I have Dreams
And I still want to believe
Anything can happen in this world,
For an ordinary girl
So give it everything or nothin' at all
Get back on your feel when
You stumble and fall
A little luck can go a long way
So don't you worry about what people say
Who knows when the wind may blow
For an ordinary girl..
I'm just an ordinary girl
Sometimes I'm lazy
I get bored
I get scared
I feel ignored
I feel happy, I get silly
I choke on my own words
I make wishes, I have Dreams
And I still want to believe
Anything can happen in this world,
For an ordinary girl
(Like you, Like me)
For an ordinary girl
(Like you, Like me)
For an ordinary girl
For an ordinary girl
Like me, like you....
אל תבינו אותי לא נכון,
אני אוהבת את מי שאני.
אני לא רוצה להיות כפוית טובה,
זה בטח יישמע מוזר.
אני באמת אוהבת את התפקיד שאני משחקת,
את השירים שאני שרה.
אבל עם כל התהילה,
הדברים שניראו כ"כ פשוטים,
פתאום הם כ"כ מחוץ להישג יד.
הלוואי שהם היו יכולים לראות שמתחת,
אני רק ילדה רגילה.
לפעמים אני עצלנית,
אני נהיית משועממת.
אני נהיית מפוחדת,
אני מרגישה שמתעלמים ממני.
אני מרגישה שמחה,
אני נהיית מטופשת,
אני נחנקת מהמילים של עצמי.
אני מביעה משאלות,
יש לי חלומות,
ואני עדיין רוצה להאמין.
הכל יכול לקרות בעולם הזה,
לילדה רגילה.
כמוך, כמוני.
לילדה רגילה,
כמוך, כמוני.
מה שלומך? שלום, להתראות.
יום אחד פה, יום אחד שם.
ושוב, זה זמן ללכת.
גברת פופולרית, תמיד בדרכים.
עם הרגל הטובה שלי קדימה,
צריכה להמשיך עם המופע.
לדפוק פוזה לשער הקדמי של מגזין,
כל מקום שאני הולכת אליו נותנים לי כיפים, (באנגלית היי 5. High fives, 5 אצבעות למעלה)
הם משלמים לי יותר מהחיים.
אני רק ילדה רגילה.
לפעמים אני עצלנית,
אני נהיית משועממת.
אני נהיית מפוחדת,
אני מרגישה שמתעלמים ממני.
אני מרגישה שמחה,
אני נהיית מטופשת,
אני נחנקת מהמילים של עצמי.
אני מביעה משאלות,
יש לי חלומות,
ואני עדיין רוצה להאמין.
הכל יכול לקרות בעולם הזה,
לילדה רגילה.
אז תן הכל, או שום דבר בכלל.
חזור ועמוד על רגליך, כשאתה מועד ונופל.
קצת מזל יכול ללכת דרך ארוכה,
אז אל תדאג בקשר למה שאנשים אומרים.
מי יודע איפה הרוח תנשב,
לילדה רגילה.
אני רק ילדה רגילה.
לפעמים אני עצלנית,
אני נהיית משועממת.
אני נהיית מפוחדת,
אני מרגישה שמתעלמים ממני.
אני מרגישה שמחה,
אני נהיית מטופשת,
אני נחנקת מהמילים של עצמי.
אני מביעה משאלות,
יש לי חלומות,
ואני עדיין רוצה להאמין.
הכל יכול לקרות בעולם הזה,
לילדה רגילה.
כמוך, כמוני.
לילדה רגילה,
כמוך, כמוני.
לילדה רגילה,
לילדה רגילה.
כמוני, כמוך.
love yall,
god bless.
Rivi.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: