זה לא שאני מתגעגעת אלייך,
אני רוצה להתגעגע אלייך.
זה לא שאני חושבת עלייך,
אני רוצה לחשוב עלייך.
זה לא שנזכרת בך,
אני רוצה להזכר בך.
זה לא שאני עצובה בגללך,
אני רוצה להיות עצובה בגללך.
זה לא שאני אוהבת אותך,
אני רוצה לאהוב אותך, אני רוצה להרגיש אותך, אני רוצה להיות איתך, אני רוצה אותך שלי,
עדיין.
אבל זאת, בהחלט לא אהבה!
ושוב,
הגעתי למצב הזה שאני שואלת את עצמי המון שאלות,
ולאף אחת מהן אין תשובה.
הגעתי למצב שאני מרגישה כאילו אני חייה במצב של סימן שאלה
כאילו אני בהמתנה - וזה משגע אותי.
אני לא מבינה מה הולך, מה עכשיו, מה הלאה, למה, כמה ואם בכלל.
אם אחרי שיחה זה ממשיך ככה, אני חותכת.
אני כבר לא אוהבת אותך!
אני יכולה להגיד בלב שלם ובטוח - אני כבר לא אוהבת אותך!
ואפילו מישהו אחר מתחיל לתפוס את המקום שלך.
אני איתו - ואני לא חושבת עלייך.
אנחנו מתנשקים - ואני לא נזכרת בנשיקות שלנו.
אנחנו מדברים - ואני לא נזכרת במילים, משפטים שלך.
אנחנו ישנים ביחד - ואפילו אתה לא קופץ לביקור לזכרון שלי.
אני חושבת שאני מתאהבת.
אחלה בחללללה
סתם תמונה מאילת שאהבתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
