וכמו תמיד אני אשתוק, דווקא שהיתי צריכה לדבר.
וכמו אתמול אני אנטור טינה, דווקא שהיתי צריכה לסלוח.
אז מתי באמת מרגישים את הסוף? איפה היא נקודת האין חזור?
בה אתה לא חוזר כמו בומרנג שפוגע ישר בפנים.
אז אני אנגב את הדם מהאף, מהפעם האחרונה שחזרת,
ואעשה.. מה?
אני חושבת שכבר אין למה לחכות , ומצד שני יש כל כך הרבה להחזיר אחורה.
פעם מישהי אמרה לי לעולם לא להסתכל לאחור, לא לחזור לדברים שכבר עשית.
אבל הקשר עם יעקב היה בידיוק כמו מתקן ממש מפחיד.
אני לא מתלבטת ועולה, משקשקת רגע לפני שהכל מתחיל,
הנסיעה היא הדבר הכי חלומי עם המון אדרנלין ואז, הסוף.
אני יורדת עם רגליים רועדת ולב דופק וברגע שאני מבינה שזה נגמר, אני רוצה שוב.
תמיד חשבתי שאהבה מתגברת על הכל, אני עוד לא יודעת אם זה לא נכון, כי אני לא יודעת אם זה הסוף , כרגיל.
אבל כפי שזה נראה היום, טעיתי .
ואם לא ממשיכים להאמין בדבר התמים הזה, האהבה, החיים נראים אחרת, קודרים.
אני חוזרת להאמין שאהבה מנצחת על הכל,
יעקב אמר לי פעם שזוג נמדד לא לפי הכמות שהם רבים, אלה איך הם מתגברים על זה .
אולי זאת פשוט לא האהבה הזאת.
(למען הספק הפשוט, אני כן חושבת שזאת האהבה הזאת- אבל אנחנו כנראה מפגרים מדי בשביל להילחם בשבילה)
אני מאחלת לכם המון אהבה וחברים טובים, כי הם אלה שיעמדו מאחוריך ויתפסו אותך כשאתה נופל.
(אני לא נופלת-אני מועדת , יש לי קרסוליים חלשים)
When i get sad,i stop being sad and be awesome instead .True story
Barney Stinton-
האמת שזה ממש משעשע, כי התחלתי לכתוב כאשר היתי ממש מצוברחת ועודדתי את עצמי תוך כדי ,
Oh well
Violetta
בבלוג זה
בכל הבלוגים
