הכול מסביב קורס,

כלום לא יציב עוד.

הרגליים רועדות,

מהפחד ליפול.

נפילה אין סופית,

לתהום עמוקה.

את כל מה הכרתי,

בלע החושך.

הדמעות זולגות בשקט,

איש לא רואה,

איש לא שומע.

צריך להישאר חזקה.

בשבילי ובשביל השאר.

אבל אין עוד כוח.

הנשמה עייפה,

אך המלחמה רק התחילה.

כולם משתנים,

כל מי שאהבתי

אומר אחרת.

אני מחפשת מוצא

מהבלגן, מהכאב, מהפחד.

הלב קפא.

הדופק עצר.

זה נגמר.

אני מרגישה ככה לפעמים

אבל צריך לחייך

החיים הם מתנה!

(ולא אין פתק החלפה ><")