לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

האסקפיזם הפוסט- מודרני



Avatarכינוי:  Kookoorikoo

בת: 34





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2008    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2008

עלילותיה של צפונית בעיר הגדולה


ביום ראשון נסעתי לתל- אביב, למפגש שנקבע בעזריאלי. המפגש היה נהדר, אבל ההגעה לשם? השאירה אותי עם מספר תובנות לגבי התפוח הגדול של ישראל.

 

את עזריאלי רואים מכל מקום, אבל לא כשצריכים להגיע אליו

בפעם האחרונה שהייתי בעזריאלי, הייתי בת עשר, והגעתי לשם עם ההורים. ולכן, תוכלו להבין שלא בדיוק ידעתי באיזו תחנה לרדת. ביקשתי מנהג האוטובוס (הנחמד להפליא) להגיד לי כשאני צריכה לרדת. הייתי שאננה למדי במחשבה שגם אם הנהג לא יזכור אותי,  אני אדע, כי- עזריאלי! רואים אותו מכל מקום.

 

אז, לא. הנהג הנחמד אמר לי איפה אני צריכה לרדת לשמחתי הרבה, וירדתי למדרכה מלאה באנשים ותחנות אוטובוס, מביטה סביבי ותוהה איפה לעזאזל בנייני עזריאלי? הם היו ממש מולי, אבל היו גבוהים כל כך שלא שמתי לב, ועד מהרה מצאתי את הבניין המעוגל הנכסף. כעשרים דקות לאחר מכן, הבנתי גם איך נכנסים לקניון.

 

גם בתל-אביב, מחכים לשני הרמזורים

כשמצאתי לבסוף את מגדלי עזריאלי, נאלצתי לחצות שני כבישים (בעלי פאקינג ארבע נתיבים. פחדתי לגמרי שהרמזור יתחלף באמצע), שבשניהם היו רמזורים. אני חשבתי שרק הרמזורים בקרית שמונה דפוקים כל כך, שאחרי שעברת כביש אחד, הרמזור בכביש השני אדום, ואתה צריך לחכות על מדרכת ההפרדה.

 

מסתבר שלא. חיכיתי לרמזור הראשון, והוריי, הגעתי בדיוק בזמן לחכות לרמזור השני.

 

בתל אביב יש הרבה דלתות. הן נעולות 

הגעתי בשמחה לכניסה לקניון עזריאלי, ודחפתי את דלת הזכוכית (כפי שהיה כתוב במדבקה- "דחוף") בביטחון. הדלת לא נפתחה. ניסיתי למשוך אותה, במחשבה שאולי אני מתבלבלת, והמשמעות של "דחוף" היא "משוך". החדשות הטובות הן- אני לא עד כדי כך טיפשה. החדשות הרעות- הדלת הייתה נעולה.

 

אז איך כן נכנסים לקניון? אני גיליתי שרק אם יש שומר בדלת היא תהיה פתוחה, ובמהרה הצלחתי להכנס לקניון מבלי להביך את עצמי עוד יותר.  

 

הגג בעזריאלי- הוא לא באמת הגג של הבניין העגול

כשנקבע להפגש על הגג של עזריאלי, קצת נבהלתי מהמחשבה שנעלה עד שם. אבל, לשמחתי, הקניון הוא הרבה פחות גבוה, והגג שלו מגודר ומוצל, ומלא בבני שלוש-עשרה קשוחים שהפוני מסתיר להם את העיניים. גם בכניסה לגג, כמובן, נאלצתי להלחם בדלת היציאה השקופה, עד שהבנתי שכל היציאות נעולות, ורק אחת פתוחה.

 

הסיור הלימודי בתל-אביב הוכתר כהצלחה, ואני נשארתי תוהה למה נחוצות כל כך הרבה דלתות.

 

עריכה: האדס האדס האדס האדס האדס האדס האדס.


 

בסימן קריאה- http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=578157

 

נכתב על ידי Kookoorikoo , 18/8/2008 23:25   בקטגוריות בלה בלה, הזוי במקצת, הרהורים  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הקו האדום


לפתיחת הפוסט, יש לי חידה בשבילכם: מה נמוך יותר, מפלס מי הכינרת או ממוצע ציוני התלמידים במדינה בשנת 2007?

בין העונים נכונה יוגרלו שלוש תעודות בגרות בממוצא 80 (כדאי לכם, זה גבוה יותר מהממוצע הארצי, על פי מעריב).

 

-

 

'ממוצא ציוני החינות הבגרות בשנת 2007 שפורסם אתמול, מגלה כי מערכת החינוך בישראל ממשיכה לדשדש במקום: בתיכונים אין כל חדש, והציונים במקצועות החובה ממשיכים להיות נמוכים'

 

ידיעה קטנטנה באחד ממוספי מעריב תפסה את תשומת ליבי. מצב ציוני הבגרות בארץ לא רק שאינו עולה, אלא גם יורד. יש שיתרעמו על העובדה שידיעה חשובה כל כך- החינוך במדינתנו! זה חייב להיות חשוב יותר מהפרסומת למזגנים בכיכובה של מרגול (שמתפרסת, אגב, על עמוד שלם)- נמצאת במסגרת אפרורית בשולי העיתון.

 

לדעתי, זה היה מעט מגוחך אם הידיעה הייתה כתובה באותיות גדולות בעמוד הראשי- כי כולנו כבר יודעים איפה עומד ממוצע הציונים במדינה, ואנחנו יודעים שהוא נמצא תמיד במגמת ירידה. ומה, נחשו, עושה משרד החינוך כדי להבטיח את רמת ההשכלה של תלמידיו?

 

הוא מעלה את רמת הבחינות, כמובן! כי אם נצליח לעבור את הבחינות שעושים באירופה, נהיה ברמת השכלה זהה לשלהם, נכון? משרד חינוך יקר, אתה שוכח, שאת הבחינות האלה אי אפשר לעבור בהצלחה לאחר שבמשך כל השנה למדנו לבחינות ברמה אחרת לגמרי.

 

הכישלון בבחינות הוא, כמובן, גם על ראשיהם של התלמידים (ואני ביניהם), כי איך אפשר לעבור בחינה בהצלחה אם התעסוקה העיקרית שלך בשיעורי אזרחות הייתה פטפוטים בלתי פוסקים? ומצד שני, איך אפשר להקשיב בשיעורי אזרחות (המסוכבים גם ככה) כשכמעט ארבעים תלמידים מסביבך מדברים ביניהם.

 

אבל המצב לא כל כך עגום וחסר תקווה לדעתי. אני חושבת שאם רק נצא כולנו מנקודת ההנחה שאת הנוער לא מעניין שום דבר מלבד מסיבות ובגדים, נוכל לשפר מעט את העניינים. תנו לנו קצת קרדיט, יש לנו יותר בראש מאשר רק כיף.

 

הבעיה היא, לדעתי, המתכונת הזו של המבחנים והשינון. מה רע בלנתח קצת? להבין את ההסטוריה, 'לחפור', ללמוד אזרחות יותר משנה אחת (כי, עשו טובה, זה בערך המקצוע הכי חשוב במערכת), ולהפסיק לתת למתמטיקה חשיבות כל כך גדולה. אני שכחתי כבר מזמן איך לחשב שטחים.  

 


שמתם לב, אם נשארו עוד קוראים קבועים לבלוג, שלא עדכנתי הרבה זמן. אז הנה אני מעדכנת, וסף- סוף פוסט שהוא לא על עצמי.

 

משהו טוב קורא פה- http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=575033    

 

 

נכתב על ידי Kookoorikoo , 7/8/2008 19:37  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





2,748
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , יצירתיות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לKookoorikoo אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Kookoorikoo ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)