האסקפיזם הפוסט- מודרני

אחחח המילה הזאת, כן, כן, שורש ח.פ.ר לכל צורותיו, כבר נמאסה עליי. זה לא משהו חדש במיוחד, אף פעם לא אהבתי אותה מאוד.

שלא תבינו אותי לא נכון, גם אני השתמשתי במילה הזאת מפעם לפעם. חטאתי, אבל מי אני שאהיה חזקה יותר מנורמות חברתיות? מילה כל כך טיפשית, מי החליט שמתשמשים בה לתיאור של שיחות? "הוא חפר לי". תחשבו על זה לרגע, זאת מילה שפשוט לא מאפשרת שום סוג שהוא של תקשורת ושיחה שעולה על אורך של דקה. כי אז מתחילים "לחפור".

אבל אדם לא חייב לדבר הרבה כדי "לחפור", הוא יכול פשוט לדבר על נושא קצת יותר מידי עמוק ו"כבד" (אגב, עוד מילה מעצבנת). אם אני אנסה לדבר עם רוב בני גילי על דעות פוליטיות או נקודת מבט על כל מיני דברים משמעותיים בחיים, אני אהיה חופרת. שזאת תופעה גרועה במיוחד, אם מתחשבים בעובדה שבני גילי יצביעו בבחירות הבאות, אבל לא מתעניינים מאוד בפוליטיקה (לא שאני מבינה גדולה, אבל לפחות אני מנסה).

אז למה אני מתנגדת למילה הזאת כל כך? כי זה רק עוד ביטוי לניכור הזה שהדור שלנו כל כך אוהב לחיות בו. אפשר לדבר, אבל רק קצת כדי שנוכל לחזור לפלאפון, אחר כך זה כבר הופך לחפירה. וחס וחלילה שנהיה חופרים.

אז אני יוצאת היום בקריאה לכל עם ישראל (או לקורא או שניים שיש לי) להפסיק להשתמש במילה הזאת בכל משפט. כי באמת, מה רע כל כך בלדבר על דברים קצת יותר עמוקים מהישרדות לפעמים?  

דרך אגב, שמתם לב שהתיאור של מה שכנראה יהיה בבלוג בפוסט הראשון (שלא היה כל כך מזמן) ומה שאני כותבת כאן, שונים לגמרי? זה הפך לבלוג הגיגים והתפלספות שלי. נחמד. תמיד רציתי אחד.

הממ. אתם חושבים שאני צינית?