בשיטותיי ברחבי מספר הבלוגים המפואר מאוד של ישראבלוג, נתקלתי בתופעה שהדאיגה אותי מאוד. ברשימת ה 3> (מסתבר שזהו סימן חדש ל"אוהבת". ואוו, אני מרגישה זקנה.) של בלוגה השחור והאפל של תלמידת כיתה ז' מיוסרת, היה כתוב הפריט "כסף". כן, כן, היא אוהבת כסף.
כמה עצוב.
ולמה זה עצוב, אתם שואלים? כי אם הגיע היום בו כסף יהיה באותה אמת המידה של משפחה וחברים (שהיו גם הם כמובן ברשימת "אוהבת"), אז כנראה שגורלנו נחרץ. לעובדה שמערכת החינוך שלנו טועה בתחומים רבים כולנו כבר מודעים, אבל... ובכן, לזה לא ציפיתי.
אני בטוחה שחלקכם ייראו את הפוסט הזה כהגזמה, אז משהי כתבה שהיא אוהבת כסף, מה כבר קרה? אבל זה בדיוק העניין. כסף היה בראשית דרכו אמצעי לשכר בין בני אדם; אמצעי להשגת אוכל וטיפול רפואי, אמצעי להשגת חינוך, לרכישת מקום מגורים, לרכישת מכונית, לרכישת מותגים. לאט- לאט הפך הכסף עצמו למטרה.
הכסף נועד לעזור לנו להשיג נוחות בחיינו, בית גדול יותר, חינוך טוב ופשוט חיים טובים יותר עבורנו ועבור המשפחה שלנו. ועכשיו? עכשיו אנחנו רודפים אחרי הכסף כמו מטורפים, וכל הנוחות שהוא אמור לספק לנו, נבלעת בשגרת היום-יום העסוקה שנועדה להשיג לנו עוד כסף
במקום לנצל את האמצעי הנפלא הזה לחיים טובים, אנחנו שוחקים את עצמנו כדי להשיג עוד ממנו. ומה נעשה כשיהיה לנו הרבה כסף? נרצה עוד.
אז זו הסיבה שכסף לא צריך להיות (לדעתי כמובן) ברשימת האהבות של אף אחד.
ואם אני חופרת לדעתכם, תסתכלו כמה פוסטים אחורה, ותראו למה מותר לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Kookoorikoo