האסקפיזם הפוסט- מודרני

ניסיתי להתאפק, אבל אני לא יכולה לעמוד בזה יותר. אני מחפשת בנרות אחר סיפורים טובים בבלוגיה, ועד כה, ישראבלוג הוא האתר בו נתקלתי בהכי הרבה דברים שפשוט... הפריעו לי. עד לרמה שאני לא יכולה לשתוק יותר. אז הרי, כמה טעויות מעצבנות של כותבים, שאני לא יכולה לסבול יותר (המלוות כמובן בעצות לשיפור. אני לא מנסה לקטול).

מה כותבים:

שמות הדמויות- נתחיל מהטעות הראשונה, השכיחה והנסלחת ביותר, השמות. מאחר וכולנו מושפעים כל כך מהרצון העז להיות בהוליווד, שם מתרחש כל האקשן בתחום הבידור; דמויות רבות, בסיפורים רבים, נוטות להיות בעלות שמות לועזיים, למרות שהסיפור מתרחש בישראל. לרוב דמויות אלו הן הדמויות הראשיות- הצעירים המאוהבים שלשניהם יש שמות לועזיים ומושי-מושלמים (האינמורטה אם תרצו). ומדוע זו טעות? מהסיבה הפשוטה שאנחנו חיים בישראל, ואם אתה כותב סיפור על ישראל, שמות הדמויות יהיו ישראליים. אלא אם כן, כמובן, הן עולות חדשות או כל סיבה מספקת אחרת לשמן השונה. אך אנא, אל תנסו לכפות על עלילת הסיפור מיקום חדש או סיפור חיים שונה לגמרי לדמות מסוימת, רק כי אתם ממש ממש אוהבים את השם שלה. התאימו את השמות לסיפור, ולא ההפך.

עלילה- בעיה נוספת שתגרום לי להפסיק לקרוא סיפור מהר מאוד, היא העלילה. סיפור רצוף בקלישאות וחוסר מקוריות הוא לא מעניין. וגם נוטה להיות קיטשי ומגוחך. אם הגיבורה, להלן ברבי, מתאהבת בגיבור, להלן קן, ושניהם יפים ומהממים, וקן הוא עשיר, ברבי היא ענייה, הוא החתיך של בית הספר והיא חננת על... אני חושבת שאני אעדיף לצפות בסרט נעורים אמריקאי (אלוהים יודע שיש יותר מידי כאלה) במקום לקרוא את הסיפור שופע המקוריות הזה. אני יודעת שלא כל כותב יכול לשלוט ברעיונות שצצים במוחו הפורה, אבל נסו לשאול את עצמכם אם הפרמיס שלפיו אתם כותבים נשמע מוכר, ואם הוא בכלל שווה את העבודה הקשה. מצד שני, ישנם כותבים שכל כך להוטים ונואשים להיות מקוריים, שהם ממציאים עלילה תלושה ולא הגיונית, נסו להימנע מכך. אל תתאמצו לחבר בין פרטי עלילה שלא מתאימים, ואל תתחכמו ותפתיעו את הקורא בגילוי שברבי וקן לא התאהבו מעולם, והכול היה חלומו הרטוב של קן.

בניית הדמויות- סוגיה בעייתית וכואבת מאוד היא הדמויות. כמו מקוריות העלילה, גם הדמויות יכולות להיות פעמים רבות שטחיות וקלישאתיות. אני לא בטוחה לגבי השימוש במושגים אלה בספרות מקורית, אבל בעולם הפאנפיקים ניתנה לתופעה השם- מרי סו (או בשמה הזכרי- גרטי סטו). מרי סו היא דמות מושלמת. היא דמות שהכותב עצמו היה רוצה בדרך כלל להיות כמוה, היא מיוחדת, היא מעוררת הזדהות, אהובה וטובת לב. אלו כמובן רק כמה תכונות שעלולות להופיע אצל מרי סו, אבל הרעיון הכללי הוא שזוהי דמות שטחית ופלקאטית. (למידע נרחב והרבה יותר מדויק- דיון על מרי סו* ומילון אלבוס**) אז כותבים יקרים, לפני שאתם מתחילים לכתוב, בדקו טוב- טוב את הדמויות שלכם. האם ברבי וקן מזכירים את מרי סו? לדוגמא אודות מרי סו ראו לאנה לאנג מסמולוויל.

איך כותבים:

משלב לשוני- משהו שמפריע לי מאוד בסיפורים רבים ברחבי האינטרנט הוא המשלב הלשוני. כל כך הרבה סיפורים יכולים היו להיות הרבה יותר טובים אם לא היו כתובים כמו שיחה בצ'ט. אם ננסה לחשוב רגע, ונבין שהמילים 'בצפר' ו'אחשלו' לא קיימות במילון העברי, נבין שאין להן מקום גם בסיפור שלנו. נסו לשמור על משלב לשוני קצת יותר גבוה משפת היום- יום שלכם, אחרת הסיפור מרגיש זול ולא איכותי. טעויות ניסוח רבות נגרמות, ממה שהבחנתי עד כה, מחוסר הידע הבסיסי של רבים מאיתנו לגבי מהו סלנג ומה לא, וזו בעיה. אבל עם קריאה מרובה (של ספרים, לא של 'לאישה') הרבה יותר קל להבחין בין שפה נכונה לסלנג בו אנחנו משתמשים ביום-יום. ובכל זאת, עם כל הכבוד למשלב הלושני הגובה, נסו לשים לב שהוא לא גבוה מידי. אל תנסו להרשים את הקוראים בידיעותיכם בשפה העברית על ידי שימוש במילים גבוהות שאינכם מבינים. כי בסופו של דבר הקוראים לא יבינו מה אתם רוצים.  (לקוח מהערתה של "והילדה הזאת היא אני", שבאדיבותה בצביעה גם היא על טעויות טרגיות ברחבי הבלוגיה)

סיפורים- בעיה נוספת בבלוגים רבים היא שהכותב הורס את רצון הקוראים לקרוא את הסיפור שלו בעזרת תקציר אחד קטנטן. תקציר כשלעצמו אינו רע, אבל הוא רע מאוד כשהוא גדוש בספויילרים וסיפורים מתמשכים אודות עברם ועתידם של הגיבורים. אל תספרו לקורא מה הגיבורים שלכם עושים ולמה. תראו להם. במקום לכתוב שקן אהב את ברבי כי היא יפה וחכמה וחמודה. תראו לנו שברבי חכמה וחמודה בהתנהגותה, ותראו לנו שקן אוהב אותה באותה דרך. במקום לפרט את מחשבותיהם ורגשותיהן של הדמויות, תעזרו לקורא להרגיש ולחשוב את אותו הדבר. או לפחות להבין מה אותה דמות חשה. בקיצור, אל תספרו, תראו.

פרטים ויזואליים- נושא קשה מאוד. נתקלתי ביותר מידי בלוגי סיפורים שמלווים באמצעים ויזואליים מיותרים. את הסעיף הזה אני אחלק לכמה חלקים;

   -סימני הפיסוק- כותבים מסוימים חיים תחת האשליה שאם יוסיפו הרבה סימני קריאה ושאלה, יהפכו דברי הדמויות שלהם ליותר משמעותיים וחזקים. אם ברבי כועסת על קן, השתמשו בתיאורים במקום בסימני קריאה ופיסוק. במקום לכתוב "קן, אני ממש כועסת עליך!!!!", נסו לכתוב, "קן, אני ממש כועסת עליך!" יש הבדל גדול? כן. זה נראה הרבה יותר טוב. ואם רק תוסיפו תיאור קטן- אמרה ברבי בכעס (או שאולי היא צרחה? או לחשה? או מה שזה לא יהיה, תתארו. אל תוסיפו סימני קריאה אינסופיים). ובנוסף לכך, נסו לשמור על שימוש נכון בסימני פיסוק. סיפור חסר סימני פיסוק הוא קשה מאוד לקריאה; עצה שלי למי שלא בטוח איך לפסק, נסו לקרוא את הסיפור שלכם בקול רם. איפה תהיה הפסקה בדיבור? שם הוסיפו פסיק או נקודה. שיטה זו לא תמיד מספיקה, אבל זה הפיסוק הבסיסי, כדי שהסיפור שלכם יהיה קריא.