המקום בו הזכרונות הופכים לגלים

היא אף פעם לא הכירה את המושג "אהבה ממבט ראשון".

היא הייתה עוברת שם תמיד,

אף פעם לא שמה יותר מדיי לב אליו.

מבטים חטופים,לא רציניים,כמו של עוברי אורח פשוטים.

שיחה פה,שיחה שם..ידידים זרים.

לאט לאט היא התחילה לעבור שם בגללו,בשבילו.

חיפשה סיבות ללכת לשם רק כדי לראות אותו.

היו מחליפים מילה או שתיים והיא הייתה ממשיכה לדרכה.

עד שתדירות הפגישות ירדה..והזמן מחק את שהיה.

אז יום אחד דרכיהם בפתאומיות הצטלבו מחדש,

הפעם המשיכה הייתה הרבה יותר חזקה,

והקשר גדל וגדל.

הוא היה כל כך מקסים,עדין,מיוחד.התייחס אליה בחיבת יתרה.

היא הרגישה שהפעם זה שונה,קליל,שזה זה.

עד ששוב היו אותות של ריחוק,התעלמויות,אדישות.

היא חשדה.

ההתלהבות ירדה לאיטה עד ששום דבר לא היה אכפת לה.

וגם לו,לא.

איך זה שאתה תופר כנפיים
במקום שבו כבר משהו נפרם
ברחוב שלי סגרו את השמיים
תקוות קטנות הלכו לישון מזמן.