המקום בו הזכרונות הופכים לגלים

21:40.

איך דברים מתדרדרים בלי בושה?

אתם חיים רגיל ופתאום הכל יורד נמוך יותר מחצאית מיני של פקאצה מתלמדת.

04:00, 1 לאוקטובר.

נדודי שינה.כל כמה זמן הנשימה נעשת כבדה יותר.

אני קמה ומתהלכת.חושבת.לילה שקט בחוץ.ואצלינו?

07:30, 1 לאוקטובר.

אין מנוס.הם באים.נכנסים לבושים בלבן.

"דוקטור,יש לה?"

"כן.יש לה הכל".

את השנייה כל מה שמעניין זה הלכלוך.עוד חולת נקיון כפייתית.

10:30, 1 לאוקטובר.

אם לא תיתן לאנשים ללכת,הם לא יתנו לך לחיות.

"אין משהו שנוכל לעשות".שעות ספורות.

19:30, 1 לאוקטובר.

זמן ההמתנה מתארך.נוסעים לשם.ההגיון כבר אומר הכל.פוגשים אותו.נכנסים.

מדברים,שותקים.ובין כל זה רק את הרופא שומעים לוחש "שעת המוות 21:40".

1 לאוקטובר.