"מעולם לא הרגשתי חברות נטולת קנאה ואינטרסים, חברות כנה ואמיתית וקרובה כ"כ ללא דברים שמותר להגיד ודברים שאסור להגיד. וגם כשכמעט הגעתי לזה זה לא היה הדדי, תמיד השפע שלי פרוס על השולחן לכל הבא לקחת ותמיד כשאני במרחק נגיעה מהעומק הזה כל העולם עושה אחורה פנה ומתרחק." ניסיתי להגיד לו.
הוא לא באמת הקשיב, הוא אף פעם לא מקשיב.
לפעמים אני תוהה אם לעצמו הוא מקשיב.
נהפך להיות רובוט שפוט של הטכנולוגיה, של שורות העיוורים, חלוד במעט.
כל האמונות שלו, העקרונות שלו, האהבות שלו התעוותו לאינטרסים. הוא איבד את האישה שלו, הוא איבד את הטעם לחיים, הוא כמעט איבד אותי.
אדם אטום מחלומות לעולם לא יוכל להבין.
ובכן מדלגת לי בין שורות העיוורים, נאחזת בחלשת אופי אחרת שמחכה שהעולם יפיל עלייה את דינו.
אחיזתנו נחלשה והנה אני מרחק מה מקדימה עם עיוורת אחרת שהשלווה שלה כינסה את עצמה בעצמה וכעת היא מחכה למושיע. טוב נו, המושיע לא בא ואני שהמשכתי בדרכי המייגעת שומעת קריאות מאחור, זו היא, אני כבר המשכתי.
ועכשיו פסק זמן.
עוצרת לחשוב איך החיפוש המתמשך החזיר אותי 2 צעדים אחורה אל המעוותי אופי האלה שמתסכלים את חיי.
זה לא שאני לא מבינה. החיפוש הוא גורם הבעיה.
חבורה של אנשים לא קיצוניים שרק רוצים לחיות ולהנות, לשלב עקרונות ושמחה ועצב כשצריך וכל תערובת הרגשות האפשרית, שהחומריות לא מטרידה אותם, אנשים שיודעים לעשות ולשנות וגם ללמוד מטעויות, אנשים בעלי תכלית וטעם לחיים, אנשים של ביחד.
הם התכלית שלי לחיים, הם החיפוש הנואש שלי ויכול להיות שהם ממש מולי ופספסתי אותם כי הלכתי עיוורת אחרי האנשים הלא נכונים, כי פחדתי ללכת לבד.
כי....
נכון מייגע? התעייפתי בעצמי כבר.
פשוט ממשיכה ללכת ומצפה להפתעות, מי כמוני יודעת שהן באות...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
רון BB