פוסט
פוסט מודרני
השבוע יצא
פשקוויל ראשון נגדנו. מצד אחד, זה לא נעים שמסיתים נגדך ומשווים אותך לכל מיני
עמים שמצווה להרוג אותם. תתפלאו (טוב, אולי לא תתפלאו), אבל אנחנו דווקא לא נהנים
להתכתש עם החרדים. אפילו לא בבתי משפט. מצד שני, החלטנו שהשנה יהיה מצעד שפוי
ונטול אלימות, וצוות המצעד - בראשות
אלינור המאממת, והמנכ"ל המדהים, ועוד מלא אנשים טובים שעוד נכיר לכם כאן –
כולם מספרים שיהיה שקט. אז אנחנו מאמינים שהם יודעים משהו שאנחנו לא (אולי יש להם
מגעים סודיים עם הרב עובדיה יוסף? לא סביר. מצד שני, אף פעם לא מספרים לנו שום
דבר, רק בגלל שאנחנו מייד רצים לספר לחבר'ה ולכם).
ומה אתם
יודעים? גם את הפשקוויל מספרים שאפשר לפרש באופן רגוע. האגדה מספרת שברחובות מאה
שערים לילדים יד משחק חדש, שנפוץ בקיץ החדש: קוראים לו מצעד הגאווה, והוא מכיל
מלחמה בין שתי קבוצות, אחת מהן מתנהגת בפרובוקטיביות ודוגלת בלבוש מינימלי (ככה זה
סטריאוטיפים). ההיגיון אומר שגם מנהיגי המאבק ותלמידיהם המשועממים מבינים שהבלגן
לא משרת את האינטרס שלהם. ולמרות שבכל שנה בתקופת המצעד פונים לבית הפתוח (ולקבוצה
הדתית שלנו "חברותא") לא מעט חרדים ששמעו לראשונה על הבית הפתוח,
ומחפשים מוצא לנטיותיהם האסורות, אנחנו נשמח אם יהיה לנו קצת שקט.
עמלק, כזכור
לכולנו משיעורי תנ"ך, היה עם שזינב ביהודים כשהם יצאו ממצרים, והמדרשים מספרים
שעמלק משפיע לרעה על החלשים בטיעוניו המפתים. אז אולי הפשקוויל בעצם רומז לזה שלא
כדאי להסתבך איתנו.
הלוואי שזה
יהיה הפשקוויל האחרון השנה. בשנה שעברה היו פשקווילים הרבה יותר גרועים, ואם אתם
רוצים לראות ולקרוא עליהם – הנה טעימה מבלוג אחר מתקופת מצעד 2007:
הנה החלק
הפחות עצבני של הטקסט:
כשהייתי קטן אמא שלי לימדה אותי מין סיסמה של ילדים:
"Sticks and
stones may brake my bones, but words will never hurt me"
כמובן, זה משפט שבא לשכנע ילד פגוע לא לקחת ללב מילים רעות. גדלתי,
למדתי שיש למשפט הזה גם סיומת אחרת. משהו כמו "but words will brake my heart". הלב שלי לא נשבר, בוודאי לא מקללות של אנשים נבערים שחיים
בעולם מדומה משלהם, אבל מילים פוגעות. וכידוע, מילים רעות גם מייצרות מעשים רעים.
מההתחלה. אנשים רעים הטילו עלי ועל הקהילה שלי קללה. הם מזהירים
שאנזק בנפשי, בגופי ובממוני ומודיעים ש"יש דין ויש דיין".
מה שכן, יש להם הומור. "ולשומעים ינעם ותבוא עליהם ברכת
טוב", הם כותבים. כלומר, אם לא נצעד הרבנים הטמאים האלה יברכו אותנו.
כן, זה לא ממש בהיר שם, אבל הנושא הוא מצעד הגאווה. בירושלים,
כמובן. על תל אביב הם שכחו להטיל קללה. ולמי שהיה ספק לאן נגיע אם נכנע ועל מה
המאבק הזה - הנה תזכורת. המאבק הזה על זכות הקיום. קודם של ההומואים
והלסביות, אחר כך של שאר ה"חוטאים".
לשאר הפוסט כנסו
כנסו לכאן.
השבוע אין
עדכוני מצעד, אבל אנחנו מזמינים אתכם לאספה החצי שנתית של הבית הפתוח. חברי העמותה
(התמיכה חשובה) זוכים גם להצביע. בתכנית: אישור תקציב 2007, סיפורי מצעד 2008,
וקצת דיונים קהילתיים. לחובבי הז'אנר. האירוע יתקיים ביום ראשון (18.5) בערב,
וב-19:00, רגע לפני, יתקיים גם טקס סיום תוכנית ביה"ס למנהיגות. רוצים לעבור
קורס כזה בשנה הבאה? בואו ותשמעו למה זה כדאי.
זהו, להתראות
בשבוע הבא.
למעלה: תמונה של הפשקוויל החדש
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הבית הפתוח בירושלים
