ניסע, ניסע, אולי נגיע עד מחר,
אם לא נאט, לא נביט, לא נשים לב לפרטים,
לא נגיע לארץ חדשה.
(שלמה ארצי)
לא רחוק מירושלים, אומרים, יש ארץ חדשה. קוראים לה תל אביב, ושם חם כל השנה. תל אביב היא ארץ-עיר משונה: מותר להיות בה שונה, במדינות שכנות טוענים שזו אפילו הנורמה. זאת עיר עם הרבה אמנות ומעט עבר, המון מכוני כושר ומעט גיוון תרבותי. זאת עיר שאוהבת מיעוטים. את רובם היא אוהבת מרחוק, עם נגיעה של מצפון אשם, אבל יש לפחות מיעוט אחד שהעיר הזאת מקבלת כראוי: להט"בים. ממשלת תל אביב תומכת במרכז לקהילה הלהט"בית, בעיר יש בית לנוער שנפלט מביתו על רקע שונותו, וכשיש מצעד גאווה העירייה תולה את דגלי הגאווה בלי שבג"ץ יכריח אותה.
פעם בשנה יש בעיר מצעד גדול של לסביות, הומואים, טרנסים, ביסקסואלים וכמה מחבריהם הטובים. שלא כמו בירושלים, מספרים, המצעד התל-אביבי הוא מסיבה לשמה. המון צבע, המון פְּרִיצוּת (מילה ירושלמית. זה אומר משהו רע), הרבה שמחה, ולחות איומה (גם ת"א לא מושלמת, אפילו באגדה).
הרבה הומואים בירושלים מתלבטים: האם המצעד בתל אביב טוב או רע לנו?
מצד אחד, מה רע בחופש, ביכולת לחגוג אפילו את הסטריאוטיפים שבנו לך ואימצת? מה רע ביום אחד בלי פוליטיקה, במסיבה שלא מתמקדת בשלטים ולא מוקפת חגורות אבטחה?
מצד שני, לפעמים נדמה שבארץ תל אביב שכחו מה זה להיות ישראלי. שכחו שבשאר ישראל הזכות הזאת לא טריוויאלית ושהמצב הנעים שלהם פוגע לפעמים במאבק של אלה מאתנו שחיים במדינות אחרות. יש שמלינים על זה שכשדנים במצעד הירושלמי, שרובו (מה אפשר לעשות) חנונים עם שלטים שמפגינים, משתמשים בתמונות הצבעוניות בתל-אביב. זה לא שאנחנו לא אוהבים צבע, הם אומרים, אבל למה לבלבל? בעצם, טענה כזאת צריך להפנות לכלי תקשורת ועורכים שלא טורחים או לא רוצים להבחין בהבדל.
מצד שלישי, וזה הצד שלנו - יש מסיבה, בחו"ל, ואנחנו מוזמנים. לא נבוא? לא נשמח איתם? לא נקווה שיום יבוא וגם בפריפריה ניתן יהיה לשמוח ככה? לא נביא להם קצת בריזה מההר?
ביום שישי הזה, 6 ביוני, ג' בסיוון, יתקיים המצעד בתל-אביב
אנחנו נהיה שם, כיחידים וכקבוצה
(שיוצאת יחד מהבית הפתוח, ראו פרטים באתר שלנו)
התצטרפו אלינו?
ויש גם המלצה: YNET מקדישים מקום לשבוע הגאווה. שווה להציץ
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הבית הפתוח בירושלים