בת שבע,
אני עדיין לא מעכלת את זה שאיבדתי אותך. כשאיבדתי אותך, איבדתי חברה, איבדתי מדריכה, איבדתי את בת שבע.
אנשים שלא הכירו אותך לא יודעים מה זה לאבד אותך.
אני נזכרת בכל מיני דברים שעברנו. בשנה הראשונה שהייתי בצופים ראיתי איזה מדריכה מעולה את. וממש רציתי שתהיי מדריכה שלי. והשנה, לפני שידעתי שאת שמיניסטית, כל כך רציתי שתדריכי אותי.
אבל עכשיו כשחושבים על זה, אם לא היית שמיניסטית, והיית מדריכה שלי, הכאב היה הרבה הרבה יותר גדול. ומספיק לי הכאב שאני מרגישה עכשיו.
אני זוכרת בסוכות, כשהזמנתם אותנו כי עפרה הייתה בצבא. הזמנתם אותנו לאכול אצלכם. אח"כ אני נישארתי לשחק איתך ועם משה (ועם שוקו, שרצה גם). עשינו צחוקים, שיחקנו, קישקשנו,נהנינו........
צחקנו על הבובה הוורודה המוזרה שלך, שמשה ביקש אותה ליום, וישן איתה כבר שבועיים..
בת שבע,
את היית דואגת ת-מ-י-ד שלאחרים יהיה טוב, ורק אח"כ היית דואגת לעצמך. את מדהימה.
אני לא יודעת עוד מה לכתוב לך. כל המילים נמצאות בפנים.. אני לא יודעת איך לכתוב את מה שאני מרגישה. אני פשוט מתגעגעת. כ"כ מתגעגעת!!
ואני לא מסתירה את האמת שהרגשתי שאת כמו אחות בשבילי. ואני אוהבת אותך כאילו היית אחותי.
ואל תשכחי, רחוק מהעין, אבל אף פעם לא מהלב.
אוהבת,
נעמי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: