בהשראתה של מיכל ("כתיבה- אלה הם חיי") אני כותבת לכם את הסיפור שלי. אולי סרט, אולי לא, אבל מי שלא מעניין אותו, מוזמן לצאת ויותר לא להיכנס. כי כבר יש תלונות על מה שאני כותבת. זה הבלוג שלי ואני אכתוב בו מה שאני רוצה, ולא מה שיגידו לי.
טוב.. אני מקווה שאת לא כועסת עליי מיכל....
הסיפור הוא אמיתי, שיניתי שמות בסיפור.. ו..זהו..:)
נתחיל עם פרק א':
סוף כיתה ג'- איזה כייף!! אני הולכת לקייטנה "מרכז קוסל" קייטנת ספורט!
מה יש?- חברים חדשים (חוץ מקרנית שבאה בהשראתי לקייטנה..) מדריכה ממש חמודה!
יש בקבוצה כל מיני ילדים שלא ראיתי שנה שעברה כשבאתי לפה...
יש ילדה עם שיער שחור חלק, ילד עם קוצים, ילד ג'ינג'י, ילדה עם נמשים.. כל מיני...
אבללללל..... רק אחד מכל הקבוצה היה הכי חמוד... הכי יפה.. הכי הכי.. וזה היה הג'ינג'י..
יום ראשון בקייטנה- פעילות חברתית.
עשינו משחק הכרות, והבנתי שלילד הג'ינג'י קוראים אוריאל. אוריאל וקסמן. 'נעמה וקסמן' נשמע טוב? נשמע מעולה!!
קרנית הבלונדינית שמה לב שאני מסתכלת עליו והתחילה לצחוק עליי : "נעמה מאוהבת, נעמה מאוהבת!" אמרתי לה "די, לא נכון! תפסיקי!!"
והוא הסתכל עליי...
עם העיינים העמוקות שלו- הוא הסתכל עליי...
בחיוך כזה קטן.. ביישן.. הוא הסתכל עליי...
ארוחת צהריים.. מה הפעם? נקנקיה בתוך לחמניה עם צ'יפס וקטשופ.. מממ.. נשמע טוב..
התחלנו לדבר, אני והג'ינג'י:)
דיברנו על האוכל. מצאנו לנו אחלה נושא לדבר עליו;-)
היינו משחקים בייחד, אני, הוא וקרנית (שתמיד דחפה ת'אף שלה..)
אין ספק-הוא פשוט חמוד. ולדעתו- גם אני.
זה זה, זה פשוט זה..
המשך יבוא!!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: