פוסט זה מופנה לתחרות הסיפורים בנושא "בין מנהיגות לעריצות".
"איזה שיעור יש עכשיו?" שאלתי את ליסה בתימהון. אף פעם לא היה לי זיכרון מצוין, אבל הייתי הבודדה מבין הילדים שאף פעם לא שכחה את המערכת.
"חברה," אמרה ליסה והוציאה את המחברת שהמורה,ונסה, ביקשה מאיתנו להביא לשיעורים.
המורה ונסה נכנסה. היא נשאה איתה תיק גדול יותר מזה שבדרך כלל הביאה,
והסתכלה עלינו בעיניים ירוקות בוהקות.
"מנהיגות". היא רשמה על הלוח בענק והתבוננה בתגובתינו. כולנו שתקנו.
"היום השיעור הוא על מנהיגות." אמרה ונסה בנימה רצינית והוציאה מחברת מתיקה.
"נתחיל בדיון קצר. מי רוצה לומר לי מה זה מנהיג?" הרבה ידיים הורמו לאוויר.
"ג'ו." אמרה ונסה.
"מנהיג הוא מישהו שכולם צריכים לעשות מה שהוא אומר, כמו ראש הממשלה."
ונסה רשמה את מה שג'ו אמר על הלוח.
"לא נכון! מנהיג לא מחליט על כולם! רק אם רוצים עושים מה שהוא אומר!"
ונסה המשיכה לרשום.
"אז איך זה שכשראש הממשלה מחליט משהו אז את זה עושים?" אמר ג'ו, ולהפתעתי המורה ונסה לא אמרה שזה דיון מתורבת ולא מתפרצים, אלה הקשיבה בעיון וכתבה מידי פעם על הלוח.
"אתם בכלל לא מבינים כלום," אמרה ג'וליה הממושקפת, "יש יום כזה שכל המבוגרים הולכים לקופסאות ושמים בהם פתקים עם השם של המנהיג שהם רוצים, והם בחרו מישהו שיחליט בשבילם מה לעשות."
"אבל איך הם יודעים את מי לבחור?" אמר דילן.
"לא יודעת." אמרה ג'וליה.
"יש עוד סוגים של מנהיגים, לא רק ראש ממשלה! למשל בסרט "נסיך מצריים" אז משה לא היה ראש ממשלה והעם בכל זאת עשה מה שהוא אומר!"
"אבל זה שונה," אמר הארי, "אלוהים בחר את משה, לא העם."
"אבל אם ככה, זה אומר שהם לא החליטו עליו כמו ראש ממשלה, אלוהים בחר בשבילם." אמר דילן.
"אבל לפני שנייה ג'וליה אמרה שבוחרים מנהיג!" אמרה ליסה, ואני הסתכלתי עליה בהתפעלות. היא כמעט לא השתתפה בשיעורים.
ונסה נראתה מאוד מרוצה. היא כתבה כמעט את כל דברי הילדים, וקיוויתי שהיא תוסיף משהו ונוכל סוף כל סוף לדעת מה זה מנהיג.
"איזה מנהיגים אתם מכירים, ילדים?" סוף סוף התערבה המורה ונסה.
התחילו להישמע צעקות בכיתה:
"היטלר!" "סטאלין!" "משה!" "ג'ורג' בוש!" "צ'רצ'יל!" ונסה המשיכה לרשום הכל, והתחילה להסביר.
"יפה מאוד ילדים. כל מי שאמרתם הם מנהיגים. בבקשה תפתחו מחברות וציירו את הטבלה. ונסה ציירה טבלה על הלוח. היה כתוב בה "אוכלוסיה", "קביעה", ולאחר מכן כתבה את היטלר, משה וג'ורג' בוש.
"על מי הנהיג משה?"
"על עם ישראל!"
"על מי הנהיג היטלר?"
"על הגרמנים הנאצים!"
"על מי הנהיג ג'ורג' בוש?"
"ארצות הברית!"
"ואיך נקבע שאלה המנהיגים?"
" אלוהים קבע! המפלגה הנאצית עלתה לשלטון! היו בחירות!"
התשובות התעופפו בכיתה ואני ניסיתי להשתלב ולצעוק כמה שאני יודעת.
"אז אתם רואים שלא כל המנהיגים הם אותו הדבר? הם שונים." אמרה ונסה.
"אתם חושבים שמנהיגים צריכים להיות אנשים טובים?"
"כן!" ענו כמה ילדים.
"אתם חושבים שהיטלר היה איש טוב?"
התשררה דממה בכיתה.
"היטלר היה מנהיג לכל דבר. הוא הביא את דעותיו ואנשים הלכו אחריו. מיליוני אנשים נהרגו באשמתו, בגלל שהוא היה המנהיג של האנשים. הוא סחף אותם אחריו. האם הוא הכריח אותם ללכת עפ"י דעותיו? כן, אבל אחרי שהם בחרו בזה בעצמם. האם הוא הוליך אנשים עפ"י דעותיו מרצונם? כן, הם אלה שהסכימו איתן. ברגע שהמפלגה הנאצית עלתה לשלטון, כולם היו צריכים לעשות מה שהוא אומר. צדקתם, ילדים."
"מה ההבדל בין מנהיג לעריץ, ונסה?" שאלתי לפתע. זכרתי שיום אחד אבא אמר לי את המילה הזאת על ראש הממשלה, ומעולם לא הבנתי אותה.
"שאלה מעולה," אמרה ונסה.
"האם סטאלין היה מנהיג או עריץ?" היא התבוננה בנו בריכוז.
"מנהיג," אמר ג'ו, "כי אנשים בחרו בו, לא?"
"לא נכון, עריץ, כי קראתי שעריץ הוא מנהיג שחושב רק על עצמו ומדכא את האנשים ועושה להם דברים רעים!" אמר ג'וליה.
"אבל זה אומר שגם היטלר היה עריץ, לא?" אמרה ליסה.
"ילדים, עד כמה שזה קשה להבין את זה, ההבדל בין מנהיג לעריץ הוא בהחלט דק. ראו דוגמא: נניח שאני המנהיגה שלכם. תארו לכם. ונניח שהמיסים שעליכם לשלם לי הם בהכנת שיעורי בית. אני יכולה לקחת את שיעורי הבית שלכם ולתת אותם לבני, למשל, במקום שיכין את שלו, ואני יכולה לסטור לכם על פניכם כשאינכם יודעים תשובה. האם אחשב לעריצה אז?"
"השאלה היא, האם תחשבי למנהיגה אז?" אמרתי לונסה, וצלצול הפעמון נשמע.
** זהו רק סיפור. כל הדעות, המשפטים והמידע שכתוב בו לא בהכרח נכונים ולא בהכרח הדעות שלי. תודה :)
עדי 3>>
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
הכותבת מחוץ למגירה