in my life

על רקע תעלות ופסטורליות שמקורה בדקויות שבין הקור המאפיר לצבעי פריחה, מצוי לו האדם האירופאי, שרוי בתרדמת בדמות רוגע, וחושף שיניו רק למזון קשיח. יכולת האיפוק שלו גדולה מכל תיאור זמן שמילים מסוגלות לבטא, וסבלנותו גובלת באי שפיות שלאנושיות קשה להעלות על הדעת, מבלי להרגיש נחותה. טבע האדם האירופאי מנוגד בתכלית לטבע האדם הלא אירופאי, ואינסטינקטים מולדים נוטים שלא לחול עליו. כמה קל להשתגע במקום שבו מקומך בתור מובטח, במקום שבו את צפירות מכוניות מחליפים פעמונים שקטים, והפרנויה בעצמה משתעממת ומגיעה למסקנה שאין לה זכות קיום. כמה קל להשתגע. אפילו ברכבת, גם כשבלא כוונה תחילה תתקל קלות באדם האירופאי, תגביר את קולך במהלך שיחה טלפונית לכדי הפרעה ממשית, וחפירה בשפה שזרה לאירופאי, והוא ישאר בתרדמת הנצחית, הכל כך מוזרה. נימוס קיצוני לא יאפשר לו להפנות מבטו, ולו בכדי שאתה לא תרגיש נבוך, ואולי זו הדרך לחיים בריאים. כשאתה בא ממקום שהזמן בו הוא רק הגדרה לאזילות ימים, והתרבות בו היא מכלול התכנים שירעילו לך את המוח, כשחינוך נכון מתחיל בנכונות להקרבה עצמית והחום הכי קיצוני של אוגוסט הוא רק קצה הקרחון של התלהטות בין אנשים לבין עצמם, האדם האירופאי נופל תחת אור של הזיה, מעוררת גיחוך עד כאב. אתה מצית סיגריה, מסתכל על האדם האירופאי, ואתה יודע שמשהו בחיים שלך מתנהל באופן שגוי בהחלט, אתה מרגיש את האש הישראלית בוערת מבפנים, עת הקור האירופאי מנסה לכבותה, בשארית כוחותיו, אבל משהו בזהות שלך כבר הושרש לתוך טבע אחר, ואיך קוטעים שורשים? אתה לוקח שאכטה נוספת, הפעם ארוכה יותר, סמליות המחשבות שפלשו לראשך, תוך כדי שאתה בוהה באדם החריג הזה, שכ"כ מנותק מהעולם, ואתה מחליט שהוא לא שונה ממך בעצם. אתה, כמו שלמדת היטב במולדתך, הולך להעיר את האירופאי מהתרדמת המאוסה הזאת. בהצלחה.