נטעחתול והדרחתול מציגות את :
חלק ב'
*
לידיה יצאה להליכה קצרה. היא ניסתה לשחזר את מהלך האירועים.איך שהוא תפס אותה ביד, לא נתן לה ללכת. אולי זה לאהיה מה שהיא חשבה? אולי הוא רק רצה להחמיא לה, ואז לתת לה עבודה כלשהי? היא לא ידעה מה פשר התנהגותו. לידיה התיישבה על ספסל ליד האגם ושקעה במחשבותיה.
לפתע יצא מר בנט אל החצר. לידיה לא הבחינה בו. הוא הלך באיטיות , בשקט, והתיישב על הספסל לידה. לידיה עדיין הייתה מהורהרת .היא הייתה בטוחה שריצ'ארד או משרת אחר בא להתיישב לידה.
אחרי כמה רגעים הפנתה את מבטה אליו אך לא ציפתה למצוא את מר בנט יושב לידה.
ליבה זינק. היא קפצה מהספסל והתרחקה מעט.
"סליחה, לידיה. לא התכוונתי להבהיל אותך."
"לא! סלח לי אדוני. הייתי שקועה במחשבות ולא הבחנתי בך."
"מה שלומך? הכל בסדר? את נראית חיוורת מעט."
"אני בסדר גמור. רק עייפה מעט." אמרה וחשבה לעצמה שבטח פירשה לא נכון את המעשה מקודם. מר בנט אדם נחמד וטוב , הוא לא יעשה לה דבר כזה.
מר בנט שלח לה חיוך מעודד ומבין. לידיה אכן התעודדה וחייכה אליו בחזרה. כך הם ישבו ודיברו על הספסל במשך רוב אחה"צ.
לפתע מר בנט תפס בכתפיה והתקרב אליה במהירות, רכן אליה ונישק אותה. לידיה הייתה המומה לגמרי. היא לא יכלה להגיב, היא ישבה קפואה במקומה.
"מר בנט" נשמעו קריאות מתוך הבית. מר בנט ניתק את אחיזתו, קם בשלוה והלך לכיוון הבית.לידיה נשארה לשבת.
היא ישבה זמן קצר בתדהמה שלמה ורק לאחר מספר רגעים החלו מחשבות להתרוצץ בראשה. כל כך הרבה מחשבות.היא לא טעתה. זה מה שמר בנט רצה לעשות כבר אז, אם גברת בנט לא הייתה מגיעה.
התחיל להחשיך. לידיה עדיין ישבה על הספסל בחוץ . היה לה קר. היא קמה והתחילה ללכת לכיוון הבית, בעודה חושבת מה תעשה כשתגיע. מה תעשה כשתתקל במר בנט ? האם הם יתנהגו כאילו לא קרה דבר? האם הוא יעז לחזור על המעשה? אם כן, מה היא תעשה? כל המחשבות הללו התרוצצו בראשה. הוא התחיל לכאוב. כשהגיעה לבית נודע לה שמר וגברת בנט יצאו לאופרה. הוקל לה. היא הלכה לחדר הילדים להרדים אותם.
רק קייט נשארה ערה. היא בכתה. זה היה יום ההולדת שלה והיא לא רצתה שהם ילכו. לידיה התיישב לידה, הושיבה אותה על ברכיה וליטפה אותה. קייט הרגישה שחזה של לידיה זז בצורה מוזרה. לידיה גם בכתה. היא ניסתה לשלוט בעצמה. היא חיבקה את קייט בחוזקה ושתיהן נרגעו. קייט נרדמה. לידיה יצאה מהחדר, מוחה את הדמעות מעיניה.
היא נתקלה בגרטה.
"אבוי! ילדתי מה קרה?" שאלה גרטה בדאגה כשראתה את הדמעות בעיניה של לידיה.
"האדון, מר בנט...הו, גרטה!" התייפחה לידיה ונפלה לזרועותיה של גרטה"די, די, ילדתי. הרגעי" לידיה המשיכה לבכות בכי היסטרי עד שנרגעה קצת. "עכשיו, ספרי לי מה קרה" אמרה גרטה וליטפה את שערה של לידיה.
"האדון,הוא...נישק אותי , בניגוד לרצוני." אמרה ושוב החלה להתייפח.
"מה?"באמת?מתי? ומה עשית?" שאלה בדאגה. "לא עשיתי כלום...כל כל נדהמתי גרטה...הוא פשוט תפס אותי ונישק אותי" אמרה בקול חלש. "אוי, בתי. הוא מנצל אותך! חייבים לעשות משהו!" אמרה גרטה בנחישות.
*
לידיה נכנסה לכרכרה,היא שוב צריכה לערוך קניות .
"מיס לידיה הכל בסדר? את ניראת פחות מאושרת בזמן האחרון,אנג'לה עושה לך בעיות?" אמר ריצ'ארד ושלח חיוך לעברה.
"לא, באמת שהכל בסדר" ענתה בחיוך מאולץ. למרות שניראה שריצ'ארד עדיין חושד הוא הפסיק לחקור אותה.
לא רק ריצ'ארד חש בשינוי במצבה של לידיה כך גם כל שאר האנשים שהיו בחברתה.
אך בינתיים היא החליטה לא לשתף בכך אף אחד,חוץ מגרטה.
"ריצ'ארד."
"כן , העלמה לידיה?"
"אני צריכה לספר לך משהו. ניסיתי לשמור את זה לעצמי, באמת שניסיתי." אמרה והשפילה את מבטה.
"מה קרה , לידיה?" אמר בניסיון לא להראות את עוצמת דאגתו.
לידיה עצרה לקחה נשימה והוציאה את האוויר באיטיות מנסה לשמור על קולה יציב.
"טוב.זה..זה קשור במר בנט" אמרה והרגישה גוש חונק את גרונה.
ריצ'ארד לא האיץ בה למרות שסקרנותו גברה. לאחר הפסקה קצרה התחילה לדבר שוב.
"מר בנט " התחילה שוב."הוא הטריד אותי ".הפסיקה ולקחה נשימה עמוקה."כבר כמה פעמים." הוסיפה.
"אם זה היה קורה רק פעם אחת אני..אני בחיים לא הייתי מספרת אבל.."
קולה של לידיה נשבר והיא פרצה בבכי.ריצ'ארד כרך סיבה את זרועותיו וחיבק אותה בכל הכוח שהצליח לגייס.
לאחר הפסקה קצרה החל ריצ'ארד לדבר:"לידיה,יקירה אל תעני אם קשה לך אבל... למה את מתכוונת?"
לידיה לקחה נשימה עמוקה בניסיון לייצב את קולה.
"ובכן זה התחיל בימים שאחרי הארוחה החגיגית..בתחילה זה היה סתם תפיסות פה ושם. הוא היה מקרב אותי אליו ובוחן את תגובתי".היא נשמה עמוק כדי לא להתחיל לבכות שוב. ריצ'ארד נשען לאחור והרפה מאחיזתו בה.
"אבל זה לא הספיק לו. הוא התחיל להגזים הוא היה תופס אותי לבד ומנסה לנשק אותי". לידיה שוב פרצה בבכי.
ריצ'ארד חזר לחבק אותה.
"ריצ'ארד ,אני לא יכולה להמשיך ככה, אני מפחדת. אני לא יכולה להיות בבית כשגם הוא נמצא, אני מוצאת תירוצים כדי להישאר מחוץ לבית כמעט כל יום".ריצ'ארד הביט בה ואז העביר את מבטו קדימה שקוע במחשבות.
"ריצ'ארד , אני צריכה עזרה."
" אוי ,מיס לידיה ,יקירתי,את יודעת שהייתי עושה הכל למענך, אבל איני רואה דרך בה תוכלי לשמור על תפקידך אם תתנגדי למצב הנוכחי".
"אני חושב שאת צריכה לשקול את האופציה של התפטרות."
*
גרטה, בהיותה גם המשרתת האישית של הגברת החליטה לדבר איתה. מוקדם בבוקר היא נכנסה לחדרה של גברת בנט ופתחה את הוילונות. גברת בנט כבר התעוררה וקראה לארוחת הבוקר. היא הייתה מוכנה ליד מיטתה.
"גרטה, תעזרי לי לקום בבקשה." קראה סילביה כשגמרה את ארוחת הבוקר. גרטה עזרה לה לקום והביאה את הבגדים שלה. היא החלה לעזור לסילביה לפשוט את בגדיה. כשהיא קושרת לסילביה את הכותונת מאחור פתחה גרטה ואמרה "גברת בנט, , האם את מרוצה מהעלמה לידיה?"
"כן כמובן. היא מנהלת את משק הבית בהצלחה רבה. למה את שואלת יקירה?"
"אני חשה במצוקתה של לידיה, גברתי" ענתה. "הו, מדוע? מה קרה לה?" שאלה סילביה בדאגה רבה ופניה לבשו הבעה מפוחדת. "האם לא טובים לה התנאים? איני רוצה שהיא תעזוב...אך אם אין היא חשה פה בנוח, אני אאלץ לשחרר אותה מתפקידה."
"לא לא, זה לא זה. האדון...היא התלוננה שהטריד אותה". ענתה גרטה בקושי. היא ניסתה לנסח את זה בצורה הכי פחות נוראית. "הטריד? מה? מה זאת אומרת?" שאלה בתמיהה והסתובבה אל מול גרטה.
פניה נראו כבר פחות מבינות . עיניה הפכו קרות ואז חזרה בקול שיכול להקפיא מים "גרטה, למה את מתכוונת?"
"סליחה גברתי, לא רציתי להתערב בכך, אבל הנערה במצוקה. הוא נישק אותה נגד רצונה" ענתה בשקט וברצינות.
"מה?!" פניה של סילביה האדימו. "את אומרת שבעלי בוגד בי?" קולה הפך כמעט לצעקה.
"מצטערת גברתי..." "זה לא נכון!" קטעה אותה סילביה "איפה הוא עכשיו?"דרשה. "בגינה לפי דעתי, גברתי"
"אני רוצה לדעת שזה לא נכון."
סילביה יצאה בסערה מהחדר. היא תדבר עם בעלה , לברר אם זה נכון. היא יצאה לגינה וחיפשה אותו. היא הסתכלה סביבה ואז ראתה את דמותו. אך הוא לא היה לבד. הוא חבק דמות אשה כלשהי.
סילביה נדהמה . היא התקרבה כדי לראות יותר טוב אך הסתתרה.
היא ראתה את מר בנט מנסה לנשק את לידיה, ואת הנערה המסכנה שמנסה להתחמק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
