"מה?" עידו לא הבין.
"מה ששמעת." מאיה ניסתה להישמע רצינית, אבל לא הצליחה והתחילה לצחוק.
"טוב." אמר והחזיק את ידה "את שיכורה ואת מדברת שטויות. המסיבה ניגמרה." החליט ולקח אותה לעבר המכונית.
"אבל היא לא ניגמרה." מאיה ניסתה להשתחרר מאחיזתו והציצה לאחור, בעוד שעידו ממשיך למשוך אותה אל המכונית.
"בשבילך היא כן."
***
השעה הייתה מאוחרת ויללות חתולי הרחוב שטיילו בגינה של מוטי וירדנה הפריעו למוטי להירדם.
אחרי ריב סוער שהיה להם בערב, ירדנה החליטה לישון בכורסא בחדר שלהם ומוטי נירדם במיטה הזוגית.
הוא הושיט את ידו למכשיר הפלאפון שלו שהונח על השידה וראה שהשעה היא 03:00, הוא הציץ על ירדנה וראה שהיא ישנה.
"זה הזמן." הוא מילמל לעצמו וקם מהמיטה על קצות האצבעות לעבר הארון.
הוא הוציא מהמגירה התחתונה מזוודה ישנה, העביר את ידו עליה וראה את היד מתלכלכת באבק.
אחרי חיפוש מהיר הוא ראה עוד מזוודה, אבל יותר קטנה מונחת בצידו הימני של הארון "את זאת אני אקח."
הוא פתח את החלק האמצעי של הארון והפיל את כל הבגדים שלו לתוך המזוודה, בלי לשמור על הסדר.
את הארנק והפרטים החשובים ביותר הוא שם בשקית קטנה, אותה הוא הכניס גם למזוודה.
"להתראות, בית." אמר לעצמו וסגר את הדלת בעדינות.
***
בשעת בוקר מוקדמת עידו ניכנס לחדר של מאיה, הוא ראה אותה שוכבת על המיטה עם הבגדים של המסיבה שלבשה אתמול, האיפור נמרח במקצת אבל עדיין נתן לה מראה זוהר.
עידו סגר את הדלת ושכב ליד מאיה, הוא הסתובב עם גופו לצד והסתכל על מאיה, אצבעותיו טיילו על פניה.
הוא חייך כשהביט בה, אבל החיוך נמחק כאשר נזכר במה שמאיה אמרה לו אתמול.
"עידו?" מאיה פקחה את עינייה ואמרה בקול צרוד.
"הפרעתי לך לישון." מילמל "תישני, אני כבר הולך."
"לא. מה פיתאום." חייכה ונשענה על הקיר כשחצי מגופה עדיין על המיטה.
"הראש שלי כואב." מילמלה ונגעה קלות בראשה.
"זה מאתמול, שתית הרבה."
"אויש." אמרה וניזכרה להיזכר במסיבה של אתמול.
"מה קרה?" שאל.
"לא, כלום." אמרה, מנסה לזכור אם מה שהיא חושבת קרה באמת "רק כואב לי הראש קצת."
"אה." אמרה והתקרב אליה "אני.. זאת אומרת, את. את אתמול שתית ואמרת כל מיני שטויות, אני לא יודע אם זה נכון." הוסיף "אמרת שרועי-"
'זה נכון. אני באמת אמרתי לו, מפגרת אחת' חשבה. "מה השעה?" היא שינתה נושא וקמה מהמיטה לעבר הפלאפון שלה שהונח על השידה.
"עשר." עידו ענה אחרי שהביט על שעון היד שלו וחזר לאותו נושא "אמרת שרועי אנס אותך." אמר ובלע את גוש הרוק הגדול שהיה בגרונו, לא היה לו קל לומר זאת.
"מה?" שאלה כאילו לא שמעה את עידו ושיחקה עם אצבעותיה.
עידו התקרב אליה ונאנח "זה נכון מה שאמרת? אם את עובדת עליי עכשיו זה לא מצחיק."
"אני יודעת שזה לא מצחיק." מילמלה והתרחקה ממנו.
"מה לא מצחיק?"
"מה שקרה." אמרה בשקט והשפילה מבטה, היא סובבה את פניה הצידה אל החלון ועידו היה יכול לראות את העיניים שלה אדומות ומבריקות, כאילו הבכי שלה עומד להתפרץ.
"אז זה נכון?" שאל וכשהביט בהבעת פניה של מאיה, הבין שהיא לא שיקרה.
הוא כיווץ את ידו לאגרוף ונתן מכה חזקה לשולחן "הבן זונה הזה, אני אהרוג אותו! אני אהרוג אותו!"
מאיה לא יכלה להסתכל על עידו, במקום זה היא נשכה את השפה התחתונה כדי לא לבכות וישבה על קצה המיטה.
עידו בעט באחת הכריות שנפלה מהמיטה וגרם לרגלו לפגוע בקיר "חתיכת בן זונה!" אמר שוב ומילמל קללות, הוא הביט לעבר מאיה. הוא ראה אותה יושבת על המיטה זקופה ומנסה לא לבכות כשהיא משחקת באצבעותיה.
"מאיה." הוא ניסה להסתיר את הכעס, והטון הפך לרציני "איך זה קרה?"
"איך זה קרה שאלתי! תעני לעזאזל!" בעט שוב על המיטה "אני נשבע לך שכשאני רואה אותו אני הורג אותו!"
מאיה המשיכה להביט בו ומדי פעם השפילה מבטה "הלכתי איתו לסרט." אמרה פתאום.
"אַת מה?" שאל והתקרב אליה "מה עשית?"
"הלכתי איתו לסר-"
"שמעתי נכון." מילמל לעצמו והתרחק ממנה "למה עשית את זה?!"
"לא יודעת." אמרה והדמעות הציפו אותה.
"את רצית את זה, בגלל זה הלכת איתו לסרט."
"אל תדבר שטויות." אמרה "ניראה לך?"
"אז למה לעזאזל הלכת איתו לסרט, הא?" צעק "ולמה אני לא יודע מזה?"
"לא רציתי שתיכעס."
"אז התכוונת להסתיר את זה ממני?"
"לא." אמרה בשקט "התכוונתי לספר לך את זה אחרי."
"את שומעת את עצמך?" התפרץ "את שומעת את השטויות שאת אומרת?"
"עידו." היא קמה אליו ואמרה בשקט "אתה חושב שלי זה היה נעים? אתה חושב שאני שמחתי שהוא עשה את זה? אני כל-כך לא. אני ניגעלתי מהמגע שלו ומהליטופים והמחמאות ועכשיו אני נגעלת מלראות אותו."
עידו הביט בפנים האדומות של מאיה ובעיניים הנפוחות, הדמעות זלגו על לחיה בקצב מהיר עד שהעור שלה נהפך למבריק.
"הוא ישלם על זה." עידו הבטיח "הוא הולך לשלם על זה בגדול." הוסיף ולקח את המעיל שלו שהניח קודם על המיטה ויצא לעבר הבית של רועי בטריקת דלת.
מאיה נישארה לשבת במיטה כשהיא משפילה ראשה ומשחקת עם אצבעותיה, היא אף פעם לא שמעה את עידו מדבר ככה, אבל ידעה שהפעם הוא רציני.
***
שמתי לב שמתחילים עם תגובות נאצה 
***
חלק מכם, בפוסט הקודם, חשבו שהסיפור נגמר אז לא - הוא לא ניגמר.
התכוונתי לסיפור של חברה טובה שרציתי לפרסם פה, היא כתבה אותו מזמן אבל הבלוג נימחק ועכשיו היא הצליחה לשחזר.
קוראים לו "רומן בין בני דודים "והוא מומלץ בחום. 
ועוד משהו, בפוסט הקודם אחת מהכותבות של אחד מבלוג סיפורים אמרה לי לפרסם אותה כאן אבל אני לא מוצאת את הבלוג, תגידי לי כשתראי את הפוסט כדי שאני אוכל ללנקק אותך כאן
"[=זה כל הסיפור! =]"
"יומנה של ילדה מוכה"
"אהבה ראשונה."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא בת 16.