עברה בי מחשבה מאוד עמוקה לאחרונה.
מאוד טוב לי עם ש', הקשר שלנו רק מתחזק ומתקדם, השקרים למשפחה רק הולכים וגדלים.
החלטתי, החלטתי שהגיע הזמן.
הגיע הזמן לספר לאמא תחילה ולאחר מכן לאבא.
הבריחה כל הזמן והניסיון למצוא תרוצים לאן אני הולך כבר לא נשמעים הגיוניים, התרוצים רק הולכים וניגמרים.
הם בסוך כבר יעלו על זה לבד, עדיף שאקדים את היום הזה ואספר זאת ברוח טובה וחיובית עם חיוך מאוזן לאוזן.
לשבת מול אמא שלי ולומר לה, טוב לי, בחיים לא היה לי טוב כמו עכשיו, אני וש' יותר מסתם חברים!
99% תגובתה תיהיה מופתעת אך מצד אחד תשמך בשבילי, תשמך שטוב לי.
אני יודע את זה כי כבר קרה מקרה, זה היה שיחה עם אבא שלי.
שיחת אב ובנו.
זה דיי היה בהתחלה כשהתחלתי להשתכל, לבחון ולהיתעניין בבנים.
קבעתי להיפגש עם מישהו ואבא שלי ראה הודעה במחשב.
מייד הועלתה שיחה של אב ובן, רצה לראות מה קורה, דאגו לשלומי.
כמובן אז הכחשתי הכל. זאת שיצאתי איתה כחודש תרמה לעיניין להעלם מהפרק.
עכשיו כל שנותר, לשבת ולדבר.
לשבת ולהפנים.
שיבינו שטוב לי!
אח של אמא שלי גם בעיניינים...
והם בקשר טוב, אין סיבה אם ככה שלא ירצו בי גם אחרי שאספר... רק הכי חשוב לי זה להפסיק לשקר, להפסיק לנסות להיתחמק מלהגיד לאיפה אני הולך.
בינתיים זה כל מחשבותיי.
עידכון בהמשך.
שלכם.
אני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
