עריכה:
כל מה שנכתב כבר עבר ותוקן(:
אני רק אוהב אותו יותר ויותר מרגע לרגע!
דמעות זולגות על הפנים.
המחשבות המבולבלות תקפו שנית.
דאגתי שהמצב הזה לא יופיע פיתאום ויארוס הכל.
השבוע ניפגשנו רק פעם אחת.
ניפגשנו ביום התוצאות של הבדיקות.
מאז לא התראנו.
רציתי קצת להירגע מכל השבוע, ולפתע תקף אותי זעזוע.
גיליתי שאני פשוט לא יודע כלום, בקרוב הבגרות האחרונה שלי ואני לא יודע כלום! סתם בזבזתי עוד חצי שנה?!
גרמתי לש' לא להבין מה קורה.
גרמתי לו לחשוש לגבי מצב הקשר.
הדמעות רק רוצות לצאת לזלוג על הפנים ללא סוף.
שוב הטעויות הדביליות חוזרות.
מאז ומתמיד, היו לי את השטויות שלי, השטויות שגרמו לאנשים לא לרצות לדבר איתי.
והם שוב פה, שילכו כבר, שיעזבו אותי, אני בקשר הכי מדהים בעולם... שלא יפריעו לי!
רוצה לחבק אותו, לגור איתו.
שוב חזר הבלבול מחשבות, שאני לא יודע להסביר את עצמי, להסביר מה עובר עלי.
אני עד כדיי כך מתוסבך?!
עוד מעט זה כבר חצי שנה לקשר הזה, חצי שנה רק של עליה חדה וטובה ביחסים של הקשר.
ועכשיו, עכשיו אני אדפוק את הכל?! אני לא רוצה!
אז מחשבות רגשות וכו כל מה שמבולבל, שילכו! שיעזבו!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
