יום שבת.
השעה 7 בערב.
חבר בא לאסוף אותי ונסענו יחדיו לת"א.
בדרך אני מיסתמס עם ש' בודק עוד כמה זמן הוא מגיע,הוא השיב לי שעוד כרבע שעה.
הגענו וחיפשנו חנייה.
מצאנו, והיתקדמנו אל המקום בו ניקבע להיפגש.
הגענו לשם, ואז התקשרתי אל ש' לראות אם הוא כבר הגיע.
ש' ענה לי שהוא תכף מגיע, שנחכה לו.
בינתיים אני והחבר מחכים. (לחבר ניקרא נ').
ש' הגיע!.
חיבוק ענק ונשיקה ענקית!
כאילו לא ראיתי אותו שבועות!
לאחר מכן הלכנו ניפגשנו עם שאר החברה.
הכרתי כמה חדשים, כמה שעוד לא פגשתי שמהחברה של ש'.
היו נורא נחמדים אלי.
הלכנו לאחר מכן לאיזה בר שכזה, היה מאפן אבל ש' היה הדבר היחידי שראיתי, הדבר היחידי שעיניין אותי.
כשסיימנו שם הלכנו לפיצריה כדיי לאכול משהו.
שהיינו שם ש' יצא לעשן.
בא לידנו מהצד השני של הזגוגית.
אני וש' הצמדנו ידיים, המגע היה קר.
רק רציתי באותו רגע להרגיש את החמימות שלו.
חייכתי, חיוך של הכל בסדר.
אבל לא, אני מתגעגע! רוצה עוד זמן שלנו ביחד לבד. הרבה זמן!
שניפרדנו כמובן שהיתחבקנו והיתנשקנו, אחרת זה לא זה.
נ' החזיר אותי הביתה, בדרך הוא שאל איך אני וש' הכרנו, מה הסיפור שלנו.
כמו תמיד הסיפור מרגש אותי כל פעם מחדש, המיקריות שבכל הסיפור, איך ההכרות שלנו היתבססה כלכך מהר והגיע לקשר המדהים הזה.
היום בבוקר דיברנו, השיחת בוקר הרגילה, הגעגועים פשוט גועשים.
כשסיימנו לדבר עברו מספר שעות.
הגעגועים רק גברו.
ואז שלחתי לו הודעה.
בהודעה כתבתי את הדבר הבא:
"על מי אני חושב בלי סוף כל היום?!
אי אפשר ככה! זה לא בסדר!
אני צריך אותך צמוד אליי, ולחבק אותך כל היום,
כי אין כמו ההרגשה של הגוף שלך בין זרועותי,
אין כמו ההרגשה הרטובה של שפתייך על שלי,
אין כמו ההרגשה של לשמוע אותך מדבר לצידי,
אין כמו ההרגשה של השימחה רק מלהיות איתך,
פשוט זה לא אותו הדבר שאתה לא איתי פיזית,
למרות שנפשית אתה תמיד איתי!
וזה תמיד הגורם שמשמח אותי,
הידיעה שאתה שם בשבילי.
אוהב!
שלך, אני!"
לא ידעתי אהבה כזאת מעולם, פשוט לא ידעתי!
אבל כעט אני יודע, ולא אתן לה להעלם לעולם.
שלכם
אני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
