הבלוג של סוסון ים

כל מילה מפיו מוציאה החוצה דברים אשר שכחתי, והעדפתי לשכוח

לשרית יש אחות שנשואה בשנית. יש לה 3 ילדים מהבעל הראשון, 3 ילדים נפלאים, אבל מהבעל השני יש לה 2 ילדים, שניהם פגועים, בשניהם יש דרגות שונות של פיגור ואוטיזם, הם כבר היו בכל המקומות וקבלו את כל הטיפולים אבל שם היה כסף. דברי עם שרית אולי היא תוכל לעזור לך. - כך אמר לי באותו קפה

למה לנו לא היה כסף?? באמת לא היה? תראו מי שמתלונן על זה שלא היה. הוא עבד, הוא עזב את הבית, הוא שילם שכר דירה ב-2 מקומות , אחכ הוא בוכה שלא היה כסף לטפל בסוסון. היה גם היה אבל הוא החליט לא לתת אותו. הוא עזב את בנו על מיטת חוליו ואחכ מתלונן וממציא כל מיני דברים כדי לנקות את עצמו. ולמה שלא יאמינו לו? היה כסף, אך הוא החליט למנוע ממנו כל אפשרות.

כבר בשיקום אמרה אותה עובדת סוציאלית מטומטמת שהביטוח הרפואי לא מכסה את הטיפולים שסוסון יצטרך לקבל לאחר השחרור. אדון אבא החליט שאין לו כסף והוא לא יוכל לטפל בבנו. וכך השתחרר סוסון מהשיקום כאשר יש תוכנית טיפולים אך אין מי שיממן אותה. חשבתי שכבר עדיף שישאר בשיקום אך השיקום סיים את תפקידו ושלח את סוסון לאנחות. אמנם זה הביתה לאמא ואבא אך כאשר סיפרתי מה המצב בבית זה לא הזיז לאף אחד.

סוסון חזר הביתה. אבא המשיך לעשות צרות לאמא ולרדת לחייה כפי שעשה בעת השיקום אולם ביתר אינטנסיביות עכשיו אמא היתה לידו. כבר על היום הראשון הוא דרש שאעזוב את הבית. ולאן אלך? אין לי לאן ללכת. האם אשאיר את סוסון בידיו ואלך לי? אבל כשרציתי ללכת הוא יצא החוצה ועצר אותי בכוח. הזמנתי משטרה. המשטרה שלחה אותי לישון אצל חברה ולמחרת לפנות ל- crisis center וזאת עשיתי. ב -crisis center הזה לא עמדו בחיבוק ידיים. מיד הוגשה נגדו תלונה ובשיפוט מהיר הוציאו אותו מהבית. אחחח איזה כיף. הוא שרצה שאעזוב את הבית יצא מהבית עם צו פינוי. איכשהו הוא לקח איתו את האוטו כי חברים הלשינו לו על הצו. בסוף הוא התחנן לחזור הביתה והבטיח שיהיה ילד טוב. בהתחלה הוא היה ילד טוב אחכ הוא חזר לסורו אך כיוון שהחזרתי אותו הביתה כבר לא ממש התייחסו אלי הרשויות. היה לו רישום פלילי וזה הדבר שהכי הפחיד אותו. שוב הוא ביקש ממני למחוק לו את הר.פ. ואני ברוב טפשותי נעניתי לו, העיקר שיהיה שקט, יש לנו בן פצוע, צריך לטפל בו, לא לעסוק במריבות ומפגני כוח. הכל לטובת הילד.

סופו של דבר הוא חזר הביתה אך המשיך עם הפרובוקציות שלו. כאן התערב אותו חבר זה שהלשין והחתים אותנו על הסכם שאני ניסחתי. בהסכם נאמר שהוא יעזוב את הבית ויתן לי סכום מינימלי לקיום. קיום סבבה אך מה עם טיפולים? הוא עזב את הבית. הוא שכר בית בקרבת מקום וספרו לי שאיזו ידידה מקליפורניה, ישראלית, באה לגור אתו. אהה, זה כל הסיפור, והתאונה של סוסון רק קלקלה לו קצת את התוכניות....

סוסון לא קיבל את הטיפולים שהיו נחוצים לו. לי היה סכום מינימלי לקיום, אביו היו לו דברים אחרים בראש, הוא חזר לבית ספרו אך המנהל לא שמח על זה, הוא לא רצה לראות את סוסון בבית ספרו וכך העברנו את סוסון לכיתה מיוחדת עם ילדים מופרעים ואלימים שנתנו לו לא מעט מכות בראש.

הייתי בתחושה של ללא מוצא. סוסון לא רצוי בבית ספרו, לאביו יעני אין כסף לשלם טיפולים, האפשרות היחידה היא שסוסון יהיה בחינוך המיוחד ללא טיפולים. אבל היתה אפשרות אחרת. ארזתי את מטלטלי ובאתי ארצה. לראות איך זה כאן. נראה לי בהתחלה בסדר, קיבלו אותו לכיתה רגילה אחרי איבחון, ומשפחתי עזרה לי עם הטיפולים. אבל איפה האבא?

הוא נשאר באמריקה, יצא מאחריות, שכר את מיטב עורכי הדין ושילם להם כסף מלא, העיקר שלא ישלם סנט שחוק על טיפולים לבנו. הוא הצליח לצאת מזה. לא שילם גרוש. קצת מניפולציות והטעיות והוא חופשי. הוא טען למשל שלילד יש ביטוח רפואי בארהב ואם אני רוצה כסף אני צריכה לנהוג לפי הפרוצדורה שקיימת באמריקה, רק שהמטפלים בארץ סרבו לשתף פעולה בגלל ענייני מס. מסתבר שבכלל לא היה לילד ביטוח רפואי מאחר והוא עזב את ארהב. אבל את אבשלו זה לא עניין. וגם לא את השופט.

אבשלו עשה הכל כדי שלא יהיה לי כסף, כדי שלא יהיה לי ממה לחיות, כדי שלא אוכל לטפל בילד, אפילו את הפיצויים הוא נסה למנוע. הוא הצליח לגרום לכך שעד גיל 18 לא נראה גרוש. וכשהגיע לגיל 18 דיבר על אפוטרופוס. גם עכשיו הוא מדבר על אפוטרופוס. הוא לא השתנה. הוא רק רחוק קצת , מספיק רחוק כדי שאשכח לרגע מי הוא.