כשעומר מתחיל לעשות בעיות אני נזכרת בכל מיני דברים.
אחד הדברים הוא שאף אחד לא עזר לי לטפל בו.
היו לו המון בעיות רפואיות, זה דרש המון הוצאות וכולם הפנו לי את הגב.
אני ניהלתי הרבה מערכות משפטיות בעקבות התאונה ובכלל.
אחת המערכות היתה נגד אבא שלו .
אבא שלו לא רצה לממן לו טיפולים רפואיים אחרי התאונה.
הוא השתחרר מהשיקום עם רצפטים אבל אמרו לנו שהביטוח הרפואי האמריקאי לא מכסה את זה.
אבא שלו לא היה מוכן לצאת בהוצאות ללא כיסוי
ניסיתי להפעיל את המערכת המשפטית האמריקאית שתחייב את האבא לממן טיפולים מחוץ לביטוח הרפואי.
זה לא הלך. האבא התחכם והצליח בדרך כלשהי לשכנע שאין הוא נושא בטיפולים מעבר לביטוח הרפואי. יש לו מספיק הוצאות על הביטוח עצמו וזה המקסימום שהוא מוכן לתת, למרות שהעבודה שלו ממנת את הביטוח
אחכ הסתבר שכן היה כיסוי אם הטיפולים היו מבוצעים בבית החולים בו עומר היה מאושפז בעקבות התאונה.
אבל זה היה מאוחר מידי.
אני חזרתי ארצה כדי שקופח תכסה את הטיפולים והם לא ימנעו מעומר.
אבל אז עוד לא היה חוק בריאות ממלכתי וכך קופח סרבה לכסות תאונה שקרתה בארהב.
כיסיתי את הכל מכיסי. ממה שהיה לי. מהבטחת הכנסה.
יחד עם זאת הגשתי תביעה נגד אביו.
זו היתה תביעת מזונות רגילה והשופט פסק מזונות רגילים.
אבשלו שוב הביא מסמכים מארהב והצליח לשכנע את השופט שהוא נושא בטיפולים.
בפועל המשכתי לממן אותם מכיסי הדל.
גם בתביעה נוספת לא הצלחתי. היא נמשכה שנים ובסוף נדחתה. היום זה ממש מעצבן לאור המצב של עומר.
אני שואלת שאלה פשוטה. למה אני צריכה לגשת לערכאות כדי שאבא יתן לבנו את המינימום הנדרש? טיפול רפואי לאחר תאונה קשה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: