הם נפגשו בקניון 2 עשורים אחרי שנפרדו דרכם.
הוא כבר עשה תואר ראשון ועכשיו הוא סטודנט חופשי ונותן מידי פעם הרצאות
ומה סוסון עושה?
מזה חששתי.
מהמפגש הזה ומהידיעה שכולם התקדמו ורק סוסון שלי נשאר מאחור.
עדיין נלחם על מה שהיה לו ולקחו לו. הרישיון.
אבל זו התחושה שלי the morning after
תחושות שאני צריכה להפטר מהן אבל מהר
אל יהא ליבי צר באחרים
לכל אחד הקצב שלו.
הם הכירו כשהגענו לארהב.
שניהם היו בני 5 בערך כך שיותר נכון לומר שאנחנו ההורים עשינו את השידוך
מאותו רגע הם לא זזו זה מזה
יצאנו יחד לטיולים מהממים
הוא היה אצלי בן בית וסוסון היה בן בית אצלו.
הם נשארו חברים גם אחרי התאונה
המשכנו לטייל יחד גם אחרי התאונה
ואז הם חזרו ארצה וגם אנחנו
המשכנו את הקשר אך זמן קצר אחרי התנתקנו.
אני אפילו לא יודעת למה.
ועכשיו תקתקתי את שמו בפייסבוק ומצאתי אותו.
חשבתי שהוא חזר לארהב.
אבל הסתבר שהוא נמצא הכי קרוב שיש.
חששתי שלא יצא מזה כלום
שהרי עברו הרבה שנים, כא פנה לדרכו, עבר את מסלול חייו
ועכשיו אין טעם, כבר אין טעם
כבר הייתי במפגשי עבר
הם היו מרגשים אך חסרי טעם ללא המשך
חשבתי על סוסון
החיים הקודמים שנקטעו
מה אנחנו עברנו
מה הוא, הוריו, אחיו המפגר
זה נראה כמו מסע בזמן, back to the future
כאילו הזמן עצר מלכת ונפתח חלון אל העבר.
העבר קיים בזכרונות אך הוא נראה שונה כשפוגשים בו פנים אל פנים
איך past perfect הופך לpresent perfect .
זה קצת מפחיד
כולנו התרגשנו.
הם נפגשו בקניון
2 עשורים אחרי שנפרדו דרכם
הם היו אז ילדים
לא צימח זקנם ולא התעבה קולם
עכשיו הם כבר גדולים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: