מאז הפגישה שלי עם המאמנת התחיל להיות כאן שמח ואני זורקת סיפורים טיפין טיפין.
אחרי הפגישה נסינו לצאת לטיול. אני לא ככ רציתי לצאת לטיול הזה. לא היה לי חשק . זה היה טיול אופנים ולי אין שום דבר עם אופנים אבל הוא נורא רצה והחלטתי ללכת. למרות כל ההתנגדות שלי להביא את בני בן ה-28 לטיול באופן כללי. טיול אופנים או הפנינג אופנים התרחש במושב עמיקם. איפה לכל הרוחות המושב הזה ואיך מגיעים אליו. סוסון מצא באינטרנט, ראיתי שזה לא רחוק, קרוב לצומת אלייקים, יללה סבבה שיהיה.
וכך בבוקר לא עבות באי רצון בולט שמתי פעמי לעבר מושב עמיקם. את המפה השארנו בבית וסמכנו על חוש הכיוון שלי ו/או של סוסון. אז איפה זה? הגענו לצומת אליקים שהפכה למחלף ולא ידעתי לאן לפנות. המשכתי ישר כי השילוט לא היה ברור ולפתע מצאתי את עצמי על כביש 6. כביש 6? ואיפה העמיקם הזה? סוסון אמר שזה מדרום לאליקים אז המשכתי ישר ישר ישר כמו למשרד הסעד ועדין לא ראיתי שום צל של עמיקם. איפה המפה? לא לקחת מפה? שאלתי את סוסון. ומה איתך? את לא לקחת מפה? אתה היית צריך לקחת מפה כי זה עניין שלך להגיע לשם , את היית צריכה לקחת מפה כי את הנהגת. כן אני הנהגת כי לך אין רשיון אז אני צריכה לשרת אותך עד כלות הדורות לפחות תקח על עצמך את הניווט, כשהית בן 8 ניווטת יותר טוב מהיום. וכך רבנו בתוך האוטו כאשר אני נוסעת ונוסעת ונוסעת על כביש 6 אין שום זכר לעמיקם הזה וחילופי ההאשמות רק הולכים ומחמירים. אתה רוצה להיות עצמאי, אני עושה בשבילך הכל. אפילו ניווט אתה לא יכול לעשות למקום שמעניין אותך?
- מה עשיתי
וכשהוא מתחיל עם מה עשיתי נדלקים לי כל הפיוזים
עוד מה עשיתי אני זורקת אותך פה באמצע הדרך. אתה תשלם את עלות כביש 6 ואת הדלק.
make me הוא אמר.
בינתים הגעתי למחלף עירון ומשם החלטתי לחזור. לא היה לי מספיק דלק בשביל הנסיעה הלא מתוכננת הזאת ועכשיו חיפשתי תחנת דלק. גם את זה לא מצאתי. רק ביוקנעם. מלאתי דלק ושאלתי נו אתה משלם? לא . אוקיי אז אני נוסעת בלעדיך וכך עשיתי. השארתי אותו בתחנת הדלק ונסעתי לבקר את אחשלו בבסיס.
בכל זאת דאגתי איך הוא מסתדר, הרי השארתי אותו בתחנת דלק בשבת בלב המידבר.
אחשלו התקשר
הוא סיפר שהוא נמצא בתתנת דלק אחרת קרוב לבית
אוקיי - אמרתי - אני הולכת הביתה
הגעתי הביתה. סוסון עדיין לא היה בבית ותמהתי מה קורה.
אחרי שעה נשמעו דפיקות על דלתי. היה שם סוסון בלווית עוד שני חברה
הם ידעו לספר ששדדו מסוסון את הפלאפון.
לא יודעת איך זה קרה. איזה עבריין מוכר למשטרה בשם אילן בן חיים בא לסוסון, ביקש ממנו לבצע שיחה וכך חטף לו את הפלאפון ונעלם. החברה האלה אמרו שהם מכירים את העבריין הזה והם יבואו אליו לקחת את הפלאפון.
לא דובים ולא יער לא פלאפון ולא נעלים.
וכך סוסון היקר שהתקמצן על הדלק איבד את הפלאפון שלו ומזל שרק את זה. זה יכול היה להיות הרבה יותר גרוע.
סוסון היה אופטימי שהפלאפון יחזור אליו, או דרך החברה או דרך המשטרה.
גורנישט נאדה, הוא התלונן במשטרה והמשטרה שידעה ככ טוב לקחת את הרישיון שלו, סגרה את התיק מחוסר עניין לציבור.
זאת היתה רק ההתחלה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: