כשסוסון היה בן 8 היינו בלאס וגאס. אני הלכתי להמר, פתאום הוא נעלם לי. היה אז ערב ולמעשה תוך כמה שעות היינו אמורים לטוס הביתה. אבל איפה הילד? חיפשתי בכל מקום לא מצאתי. הלכתי בתוך שטח הקאזינו לא מצאתי. הגעתי לעמדת המאבטח כדי לדווח על ילד שהלך לאיבוד, הילד חיכה לי ליד המאבטח עם חיוך: אמא הנה אני. רציתי לאכול אותו. ככ הרבה חוכמה, ככ הרבה תושיה אצל ילד בן 8.
היום הוא בן 31 כמעט. אתמול הייתי בתערוכה. סוסון התרחק, צילם, איבדתי אותו. המשכתי לטייל בתערוכה, הרי הוא כבר ילד גדול ועצמאי, וזו תערוכה ולא קורה כאן כלום, אולי בסוף הוא יחכה לי ליד הדלת. אבל סוסון נעלם. לא נמצא בכל שטח התערוכה, לא באולמות ולא במזנון. יצאתי החוצה הוא היה שם כולו זעם. איפה היית אני מחפש אותך כבר שעה למה את לא עונה לפלאפון. כי נגמרה לי הבטריה והקו והמכשיר אינם מן המשובחים. למה אתה מסתובב לבד? מסתבר שהבחור חולל שם מהומות.
כן, בגיל 8 היה לו שכל לעמוד ליד המאבטח ולחכות לי בחיוך. בגיל 31 אין לו את השכל שהיה לו בגיל 8. מתסכל ומייאש. מה יהיה איתו?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: