הבלוג של סוסון ים

השבוע היו לנו 2 מקרים או יותר

א. אני יצאתי מהבית, בדרך חזרה קבלתי טלפון, היות והייתי בנהיגה לא עניתי. הוא רצה שבדרך הביתה אעבור באיזו מסעדה ואקח משם אוכל. כשהגעתי הביתה הוא ביקש שאביא אוכל מהמסעדה הזאת. תביא בעצמך. אמרתי לו. אתה יכול בדיוק כמוני להביא משם אוכל אם אתה רעב. הוא לא הביא. מאוחר יותר הוא שוב ביקש ממני לנסוע ולהביא. שוב אמרתי לו שהוא יכול לעשות זאת בעצמו. אך בעצם יש אוכל בבית ואין בכלל צורך להביא. יום שלם הוא חיכה שאביא לו אוכל אך בינתיים הוא בנה על איזה פיצות. עד שהוא החליט להכין לעצמו את הפיצות אחיו הכין וחיסל את הכל. סוסון השתולל מזעם: יום שלם לא אכלתי יום שלם לא אכלתי ועכשיו הוא אכל לי את האוכל. למה הוא לא השאיר לי שום דבר? אמרתי שזה באמת לא בסדר שהוא לא השאיר אבל יש רביולי. אני יכולה להכין. זה 2 דקות. הוא לא רצה רביולי. הוא רצה לצרוח. יום שלם לא אכלתי ועכשיו הוא אכל לי את הפיצות. 

אמרתי לו יש רביולי. אתה רוצה רביולי, שאני אכין, אתה יכול ללכת לקנות כאלה פיצות אתה יכול ללכת להביא אוכל מהמסעדה, אתה יכול להזמין משלוחה רק דבר אחד אתה לא יכול לעשות וזה להחזיר את הפיצות שאחיך אכל. זהו הוא אכל אותן. אני אגיד לו שזה לא יפה אבל אתה תשאר רעב. אתה רוצה רביולי או להמשיך להשתולל? בסוף הכנתי לו את הרביולי והוא נרגע. רק לא לאורך זמן.

ב. הוא יצא לעבודה ושכח את הארנק בבית. הוא חשב שהוא איבד את הארנק ושוב התחיל להשתולל

אני יודעת מה מרגיז אותו בכללי. התוכניות של אחיו מרגיזות אותו. קשה ככה.