לא של נטשה. של סוסון.
כן זמן רב עבר. קרו דברים. הרבה דברים.
אחד הדברים הוא שסבתא שלו נפטרה. הסבתא האחרונה בין כל הסבים והסבתות.
לא יושבים שבעה על סבתא אך בכל זאת הוא היה קשור אליה והזמין את החברים שלו.
אלה שקראתי להם סוציומאטיים.
.... הם לא סוציומאטיים. הם פשוט לא ״בסדר״
הם היו ארבעה. בגילאים גדולים מסוסון
אחד לא יודע לדבר, לשני יש קוצים בתחת, השלישי והרביעי לא ידעתי מה טיבם אבל גם הם... אלוהים שכח אותם
וגם את סוסון הוא שכח.
כולם שייכים למסגרת חברתית בליווי מדריכה
ואני מסתכלת עליהם וחושבת : מה רב המרחק בינם לבין אנשים מהשורה
האם גם סוסון שלי ככה?
לא יודעת. הוא נראה לי יותר נורמאלי
אולי זה בגלל שהוא באמת יותר נורמאלי, או בגלל שהתרגלתי אליו.
סוסון מרגיש ביניהם טוב. אולי זה אומר הכל.
ואם טוב לו שם מי אני שאגיד משהו...