הבלוג של סוסון ים

אמא אני מתרגש

נשמע הקול מחדרו. וכשהוא אומר זאת אני יודעת. יש לו התקף קל. זה יעבור.

לא התרגשתי לא ניגשתי. הוא יכול להתרגש לבד. בעצמו. הוא לא צריך אותי בשביל זה

אחרי זמן קצר שמעתי נפילה.

רצתי לחדר. הוא נפל מהמטה. ראשו על הכרית מוטה שמאלה עיניו מוטות שמאלה.  הוא לא זז.

'עומר' אני צועקת. הוא לא עונה. 'עומר קום! קום!'

הוא לא זז

הו אלוהים. יש לו את הדבר האמיתי. הגדול. מה יהיה?

עובר קצת זמן. הוא לא זז

'עומר קום!!!!'

הוא מתחיל למלמל משהו.

אני לא יודעת אם הוא בהכרה או לא

לבסוף זה עובר. הוא לא זוכר כלום. הוא אפילו לא יודע שהוא נפל מהמיטה. הוא נכנס למיטה והולך לישון. אחכ קם מחייך מדבר את השטויות הרגילות שלו. אני מספרת לו מה קרה. זה לא מזיז לו.

פעם ראשונה שזה קורה בצורה כזאת

וזה בא כדי להזכיר לי מהו מצבו

אני חיה באשליות שהכל יסתדר

אני כל כך מודאגת.....

והוא, הוא כבר הלך לקניון......