הבלוג של סוסון ים

תמיד היה לי קשה עם עומר. עוד לפני שהוא נולד היה לי קשה. התחתנתי עם איש שלא רצה ילדים. גם להתחתן הוא לא רצה. אבל הוא רצה אותי בשבילו. היו לו קומץ חברים קבועים שרק איתם הוא רצה להתרועע. הוא ניתק אותי מכל חברותי. והחברים האלה התחתנו אחד אחד ורק הוא לא רצה להתחתן. והחברים האלה הביאו את ילדם הראשון ורק הוא לא רצה ילדים. וכך הלכנו בחבורה כשלכולם יש ילדים רק לנו אין. אבל בסוף התחתנו ואחרי זמן די רב גם הבאתי את עומר. הוא לא רצה את עומר. הוא עשה כל דבר כדי שעומר לא יבוא לעולם אבל הוא בא. יהיו בעיות הוא אמר כשהתבשרתי שאני בהריון.

ההריון עם עומר היה קשה. בחילות נוראות בהתחלה וצרבות בסוף. עבדתי גם באיזו מעבדה עם ריחות זוועה שהגבירו את הבחילות ואולי פגעו בעומר. היה שם טולואן שזה מסרטן, היו חומרים רדיואקטיביים, הקאתי דם. היה גם סיכוי שעומר לא יחזיק מעמד והייתי בשמירת הריון.

עומר נולד בלידה קשה. היה תינוק ענק. הייתי יפה עד שעומר נולד אבל אחרי זה הלך הכל. כשהיה תינוק בן 3 חודשים אמרה לי רופאת טיפת חלב שהוא לא מרים את הראש. וזה לא בסדר. הוא הרים אותו אבל דאגות לא חסרו. העור שלו התקלף כבר ביום השמיני לאחר הלידה. יותר מאוחר הוא אובחן כחולה אטופיק דרמטיטיס. זוהי מחלת ילדים אבל עד היום הוא סובל ממנה. עד גיל שנה ומשהו הוא התפתח תקין אבל כשכל הילדים התחילו לדבר הוא לא דיבר. רק בגיל 5 הוא התחיל אבל אחרי זה הוא דיבר 2 שפות.

הוא דיבר 2 שפות, היה תלמיד טוב, היו לו חברים, הוא היה הילד הכי יפה בעולם, אבל בגיל 9 שוב הכל קרס. הוא עבר תאונה ומאז אני עסוקה בשיקומו. אביו פרש מהמערכה. מלאכת השיקום נפלה על ראשי בלבד

די הצלחתי בה. הוא הגיע להשגים נאים למרות הכל. הוא סיים תיכון, עשה צבא, זכה לתעודת שיחרור מחמיאה, אפילו התחיל לימודים אקדמיים. בעצם הוא הגיע רחוק. עכשיו הוא קצת בנסיגה. צריך שוב לשנס מותניים.