לעומר יש מנוי לחדר כושר.
מידי שבוע הוא הולך לשם, מתאמן, שוחה בבריכה.
את המנוי נתתי לו מתנה ליומולדת
ועכשיו פג תוקפו
- אמא תעשי לי מנוי - מבקש עומר
- תעשה מנוי בעצמך. מה אתה רוצה ממני
- אמא תעשי לי מנוי - חוזר עומר על אותו משפט כמו מנטרה
- אתה בחור גדול תעשה בעצמך
- אמא תעשי לי מנוי
- אני לא אעשה לך מנוי
- למה?
- אתה כבר שמעת
- תעשי לי מנוי
- יש לך כסף יש לך הכנסות תעשה מנוי בעצמך
- טוב אני נוסע לבריכה
עומר יוצא מהבית הולך לבריכה
כעבור שעתיים
- אוקיי אמא בואי לקחת אותי
אני באה. עומר הרי לא יכול לנהוג בעצמו
- נו עשית מנוי?
- לא. אמא תעשי לי מנוי, הנה אנחנו פה, רק להכנס למשרד
- אהה הכנת לי מלכודת. מצטערת לא עושה לך. אני נוסעת הביתה
- אבל למה? - שואל עומר
- אני לא עושה לך מנוי
- אבל למה?
וכך ממשיך הדיון הזה שוב ושוב ושוב ואני הולכת להתפוצץ
חבל שהבעת פניו של עומר חסרה כאן וכן נימת דיבורו. הוא אומר זאת כמעט בלחש, מסנן בין שיניו, כך בשקט. אני יודעת what's on his mind
אני אומרת לו את זה. מתחילים לריב
לא אני לא רוצה לריב.
אני אומרת: הגעתי להחלטה לא נעימה. אין מנוי ואין כלום.
עדין לא מימשתי את האין כלום
זה בתוכנית
אני צריכה להיות חזקה.
תהיה כאן מלחמת עולם
אני לא יודעת מי יפול, מי יפגע ואיך
אך אני חייבת לנצח.
במהלך הבא אני אעדכן איך זה מתקדם
לא נדר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: