הבלוג של סוסון ים

לא לא היא לא אוכלת אדם.

ישבנו אצלה הרבה זמן.

היא תחקרה בין השאר את תולדות חייו של עומר.

מה היה אחרי התאונה היא שאלה. חזרתם הביתה?

לא, היה בלאגן גדול - אמרתי. - שבסופו של דבר נפרדנו, אבשלו עזב את הבית.

זה פרט לא פשוט ולא שגרתי - היא אמרה

והוא גם לא רצה לתת לו טיפולים רפואיים. הוא אמר שאין לו כסף. אז באתי לארץ כדי לתת לו את הטיפולים.

גם היום הוא לא נותן לו כלום. הוא עשיר או לפחות אמיד, כסף לא חסר לו אבל הוא לא נותן לבן שלו כלום. הורים נותנים לילדיהם כסף אחרי גיל 18 אבל הוא ברגע שעומר הגיע לגיל 18 לא נתן גרוש, עומר גם לא נוסע לבקר אצלו. מתוך 10 שנים עומר היה באמריקה רק פעם אחת. הורים נותנים לילדיהם אוניברסיטה, קונים להם דירות, עומר לא מקבל כלום.

נכון, אולי אני חוזרת על עצמי אבל פעם ראשונה שזה מגיע לרשויות.

טוב, ביקרנו סוף סוף אצל הנוירולוג. עומר התחיל לקחת טריל. בהתחלה הוא התנגד כי לא בא לו לקחת כדורים כל החיים שלו אך כיוון שזה לא כרוך בשום מאמץ מיוחד הוא לוקח את זה. אבל זהו. אין שום שינוי מאז הטריל. לפחות לא משהו משמעותי. הוא רק התחיל עם התנהגות מעצבנת חדשה שמקפיצה לי את כל הפיוזים. איך הוא יודע לעשות את זה. כשאני פונה אליו הוא ממלמל או עונה לי בהמממ ישנוני כזה שבא לי להכניס לו סטירה.

מחר עו"ס

אני לא צופה ממנה גדולות ונצורות. היא נשמעת די עויינת ומשרתת את המערכת במקום את האזרח. היא ביקשה להביא את כל המסמכים שיש. אני כבר לא יודעת איזה מסמכים יש. היא אמרה שזה תהליך ארוך ועל עבודה אין מה לדבר כרגע. אז על מה יש לדבר? נראה. צריך למצוא אנשי מקצוע ידידותיים לסביבה. זה הכי חשוב.