התקשרתי לסוסון לשאול מה נשמע
אני לא רוצה להיות נודניקית. סהכ הוא שם אצל אבא ומגיע לו קצת father experience ולי מגיעה קצת השתתפות בנטל ההורי.
ובכל זאת התקשרתי לספר לו שמכבי חיפה אלופה ולבדוק אם הוא רואה את גמר הישרדות באינטרנט.
הוא נשמע די אומלל
אני מתרגל הוא אמר
ו 'אמא אני אוהב אותך.'
סע מע גיט.
אני זוכרת את הנסיעה הנוראה שלו לפני 10 שנים בערך
אביו היה גר כאן באופן זמני.
הוא נסע לארהב לעבוד קצת
הוא רצה שסוסון יצטרף וגם שרית הצטרפה למורת רוחי. נראה שהיא ניסתה כל הזמן להדחף בין הילד ואביו. אני מאוד לא אהבתי את זה.
לא ידעתי מה לעשות לשלוח את סוסון לשם בידיעה שגם היא שם ותנסה לשאוב את תשומת הלב אליה
או להחליט שבתנאים כאלה סוסון לא נוסע.
לא היה ברור דבר ולכן רשמתי אותו לקייטנה המדעית של הטכניון
הוא מאוד נהנה שם
אבל אבאשלו בכל זאת רצה אותו באמריקה ואני לא ידעתי מה סוסון רוצה ומה אני רוצה
בסוף הפסקנו את הקייטנה הנהדרת באמצע וסוסון נסע לארהב
הוא כל הזמן התקשר אמא אני אוהב אותך אמא אני אוהב אותך.
אני הלכתי להשתגע.
למה הפסקתי לו את הקייטנה אם לא טוב לו ולמה הוא כלכך מתקשה להפרד ממני. הרי הוא רצה לנסוע
לאבשלו לא היה זמן אליו.
הוא הלך לעבוד
אז למה בכלל הזמין אותו?
סוסון נשאר שעות על שעות לבד בבית. לא היה לו עם מי לדבר. הוא רק ראה כל היום את ה weather chanel
האהוב עליו והלך להשתגע מבדידות ושעמום.
הוא יכול להסתובב לבד בחוץ לנסוע במטרו לוושינגטון לטייל שם כך אמרו לי כשהתלוננתי. מה יש הבת של שרית מאוד נהנתה להסתובב כאן לבד. אבל סוסון לא הבת של שרית היא היתה אז חיילת משוחררת וסוסון היה תלמיד תיכון מתוסכל ואבוד. כל יום הוא התקשר אלי ולבי נחמץ. למה הוצאתי אותו מהקייטנה. היה לו ככ טוב ושלחתי אותו לסיוט הזה. ולמה הוא לא מסתדר עם אבאשלו. האם אבשלו באמת ככ נוראי או שהוא יותר מדי קשור אלי.
אחרי כמה ימים הוחלט להקדים את חזרתו ארצה
אבל אז חלה תפנית. הוא התחיל להתרגל ולא ככ רצה לחזור
כשאני שומעת עכשיו אמא אני אוהב אותך וצריך להתרגל אני נזכרת בחלחלה בסיוט הזה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: