הבלוג של סוסון ים

עדיף למות מאשר להיות פצוע

כך אמרה לי אמא אתמול

אצל אנשים מתים זה נגמר

אצל פצועים זה לא נגמר לעולם

מאז שנפצעתי אין לי חיים

יכולתי ללכת יכולתי לצעוד

עכשיו אני כבר לא יכולה כלום

ואני אמרתי

את נפצעת בגיל 70 ומאז אין לך חיים

סוסון נפצע בגיל 9 ומאז אין לו חיים

גם לי מאז אין חיים

כל החיים סובבים סביב התאונה

אבל הכי גרוע

זה לאבד את התקווה

את חברתי שולה פגשתי לפני כמה ימים.

שולה היתה חברה טובה עד לפני 4 שנים. אולי חברה יותר מדי טובה.

וככה זה שנעשים חברים יותר מדי טובים. מתנתקים. וזה מה שקרה לי עם שולה.

4 שנים לא ראיתי אותה. 4 שנים לא שמעתי עליה

ובכן מה חדש?

2 הבנות של שולה כבר התחתנו. יעל ילדה בן

סמדר ילדה בת.

שולה כבר סבתא. מתי אני אהיה?

טוב, אני אמשיך עם הדיכאון. בשביל מה אני כותבת אם לא לפרוק את זה?

אתמול פגשתי את אמא של דורון

דורון למד בכיתה עם סוסון שנה אחת לפני התאונה.

דורון וסוסון היו חברים והם למדו פחות או יותר באותה רמה

היתה איזו בעית למידה לדורון. איזה ליקוי למידה קטן.

לא נורא

היום היא מספרת דורון כבר סיים תואר ראשון בהצטיינות

הוא כבר מתחיל תואר שני

וכמובן הזכירה את ליקוי הלמידה של דורון

אחרת לא הייתי זוכרת את זה בכלל

היא רק רצתה לציין שהם התגברו על קושי

כי היא תמכה בו

ואילו אני לא מתגברת על קשייו של סוסון

כי אני לא תומכת מספיק.

כך היא אומרת

כן, היא כבר חזרה לעצמה

היא לא היתה חוסכת את שבטה ממני

רק כאשר היא נכנסה לדיכאון קליני

היא נרגעה קצת.

עכשיו כאשר אני רואה אותה ברחוב

צריך לברוח ממנה.