פעם בכמה זמן יש איזה עיתונאי, פלצן מצוי או סתם גולש עצלן, שנכנסים בפעם השנייה וחצי לישראבלוג, מדפדפים בכמה בלוגים אקראיים, עולים על בלוג של ילדה בת 14 ואז רצים לפורום האליטיסטי שלהם (או העממי, מה שתרצו), ומתבכיינים ש"אין מה לקרוא בישראבלוג", "הרמה ירודה ונמוכה", "מתן קול להמונים זה לא בהכרח טוב", ועוד שלל תלונות אוויליות.

אני מאד בררנית במה שאני קוראת, ואין הרבה ספרים או טקסטים שאני חוזרת אליהם שוב ושוב. מצד שני, לבוא ולהגיד שאין כאן מה לקרוא, זה אחד הדברים הכי מטומטמים שאפשר לומר. איככה?! הייתכן?!? ה"עם", ה"ילדות" וה"מתבגרים" הפרחחים האלה, ברוב חוצפתם מעזים פנים, כותבים ועוד מעלים את זה לאינטרנט?!?!? שערורייה!!! ואנחנו, האליטה, שקוראת רק את כתבי ניטשה, עוד צריכים לקרוא את זה?!?! השתגעתם?!

אני אומרת - בכלל למחוק את כל הבלוגים. מה פתאום לתת חופש ביטוי לכולם? מה אנחנו, דמוקרטיה? מה זה פה, פלורליזם? למה שוב ושוב צריך להעלות את הטיעון האולטימטיבי שמה שנכתב על ידי ילד שנון בן 16 יכול להיות פי מיליון יותר מעניין ממה שנכתב על ידי סופר עייף, זקן ואשמאי ב-20 ספרים שנראים בדיוק אותו דבר? למה ה"עם" אף פעם לא יותר טוב מ"אנחנו, הברנז'ה"?

כמו בחנות ספרים גדולה עם אלפי כותרים, צריך לדעת לחפש ולחפור. זה שיש לזה עטיפה יפה לא אומר שזה מעניין. אבל אם העטיפה פשוטה ולא מרגשת, זה לא אומר שהמלים שבפנים לא יכולות לגרום לכם לבכות. כל אחד יכול לשחק עם מלים. לא כל אחד יכול באמת לכתוב.

אז, קוטרים, שימו לב. יש פה הרבה מה לקרוא. הנה מדגם קטנטן וממש לא מייצג:

נגיד, זאתי. ככה, בתור התחלה.

וזאתי גם כן.

וההוא.

ומה-שמו גם כן.

וגם זאת.

וההיא.

ויש עוד. אבל אני חייבת מקלחת.

בקיצור - מושחתים וסנובים נמאסתם. לכו תקראו איזה טור של עמירה הס.