זה שמשהו חדש לא עושה אותו אוטומטית יותר טוב. ככה לדוגמה, ניהלנו אני והרקטה היחסית-חדשה שלי מערכת יחסים מורכבת, עד שהיא שברה את רוחי סופית, קילקלה את רוב שיעורי הטניס האחרונים שלי ועיצבנה אותי באופן כללי וספציפי. היום החלטתי לעשות מעשה נועז, וחזרתי לרקטה המאוד-ישנה שלי. ופתאום המכות היו מכות, הווינרים נכנסו, הכדור עלה ולא ירד (ברוב המקרים) ובכלל היתה לי תחושה של עוצמה מוכרת, ולא ההרגשה המעצבנת שאני מחזיקה חתיכת פלסטיק חסרת אישיות. המסקנה - זה הזמן לקנות רקטה חדשה.

***

הדבר נכון גם לגבי מוזיקה. כי הנה, לדוגמה, אף שיר חדש לא מצליח לנענע לי את הטוסיק כמו Play that Funky Music White Boy; אף שיר חדש לא משחרר לי את הזעם כמו השירים המשובחים של Rage Against the Machine ואף שיר חדש לא למדתי בעל פה כמו את Lombelico Del Mondo.

***

דיונים ערים מתנהלים בכל עבר בענייני הבחירות והפוליטיקה. ההתלבטות הפעם קשה במיוחד. אבל בשיטת פופר הידועה, נבדוק מה לא נכון: אין מצב שאני מצביעה למפלגה שיושבים בה טינופות כמו אולמרט ודליה איציק, שלא לדבר על מנכ"לית של משרד החינוך הכושל ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל; פרץ הוא לא לגמרי שפוי וגם לא האנשים שמצטרפים אליו (עיתונאית עם אג'נדה קומוניסטית ומיליונר עם אג'נדה של משועמם; שינוי זו לא אופציה לאחר מסע הבושות שהם עשו בקדנציה הנוכחית, ולאור העובדה שהם לא הטיבו בפירור עם המעמד הבינוני-חילוני שהם מתיימרים לייצג; עוד לא השתגעתי מספיק כדי להצביע חד"ש; מרצ בלי יוסי שריד בראש זה לא נחשב.

מה נשאר? נכון - עלה ירוק. אני לא צוחקת במיוחד הפעם. לא עישנתי גראס בחיי, וגם לא סיגריות, אבל לא ממש אכפת לי שאחרים יעשו את זה בחופשיות. האג'נדה הסביבתית שלהם לא רעה בכלל, ואני מוכנה בהחלט לתת להם צ'אנס.

יש אופציה גם של פתק לבן מחאתי. אבל מה, ללכת לקלפי בשביל לבחור לא לבחור? זה לא אני.

***

יאללה, לישון. מחר עוד השכמה מוקדמת מאוד.

שלי יחימוביץ' הצטרפה למפלגת העבודה. אם רציתי (עוד) סיבה למה לא להצביע למפלגה המטופשת הזו... אלייך, שלי.

טיפ לראשי העבודה: זה שמישהו מפורסם לא עושה אותו מועמד טוב יותר (מי אמר טומי לפיד); זה שמישהו גם מפורסם וגם עיתונאי "קשוח" לא עושה אותו מועמד יותר טוב (מי אמר טומי לפיד); וזה שמחקים מישהו ב"ארץ נהדרת" גם לא הופך את האדם למועמד ראוי (מי אמר טומי לפיד?!?!) - מקסימום לקריקטורה.

שלי יחימוביץ' אולי היתה פעם עיתונאית מכובדת. היום היא סתם אחת שעושה רעש על העניים ועל בעלי ההון, כי זה נורא "אין". הנה, תראו, זה הכניס אותה תחת הכנפיים של עמיר פרץ.

בחילות בוקר - לא רק כשאת בהריון.

הומור שחור וכל הטיעונים - ואני מאד אוהבת חתולים - אבל אותי זה הצחיק...

שנים, שנים הוא נמנע מכל מה שקשור למחשבים ואינטרנט. אחר כך זה התחיל בטפטוף. השלב הראשון היה Freecell. אחר כך, עם הגעת ה-XP, עברנו לספיידר סוליטייר. אחר כך הוא התחיל גם לצלם במצלמה דיגיטלית ולהעביר את התמונות למחשב (וכמובן להכפיל אותן מאה פעם עד שהצליח  להעביר אותן מתיקייה לתיקייה).

קצת אחרי זה הוא גם התחיל, רחמנא ליצלן, לגלוש באינטרנט. בהתחלה רק בוואלה וב-Ynet, לפעמים באתרים כלכליים. אחר כך הוא גילה את אתר הסקס של ענת ובכלל את הפורנו באינטרנט:

"מה יש, אסור לראות ציצים?! אני מחפש Big TITS!"... למה אני צריכה לשמוע את זה בכלל מאבא שלי?! ועכשיו כשאני חושבת על זה.... הוא עוד יכול להגיע לפה עם איזה חיפוש "ציצי גדול" בטעות. אופס.

על כל פנים, עם תחילת שיגעון נהיגת השטח וניווט ה-GPS, הוא גם הפך חבר פעיל בכל מיני פורומים של ג'יפאים והתחיל לחפש דברים בגוגל ואפילו, השם ישמור, ב-eBay ובלי להבין מילה באנגלית.

המכשול האחרון אף הוא נמוג בפניו - החומה האולטימטיבית, הפסגה הגבוהה מכולן - האי-מייל. וגם את זה הוא כבש - לאט, בגמגום, עם טעויות - והצליח. כמובן שכל ההתקדמות הנאורה הזו לא מונעת ממנו להרוס את המחשב כל שני וחמישי, להכניס בו וירוסים, דיילרים וכל ספייוור שאתם רק מדמיינים, להרים לי טלפון ולהציק לי שאבוא לסדר לו (יחי אחזור המערכת של XP).

ועכשיו, לכל הרוחות, הוא שולח לי שטויות במייל!!! ולינקים!!! מי אמר שקידמה זה טוב? השלב הבא הוא מסרים מיידיים. ובי נשבעתי - ביום שאבא שלי עושה יוזר במסנג'ר, אני מתנתקת מהאינטרנט.

מילא זה שה-FBI וה-CIA מאיימים עלי, אבל למה צריך שזה יקרה 80 פעם ביום? הווירוס הזה עולה לי על העצבים.

***

דווקא היה נחמד היום. ראלי חובבני, אבל היה. וגם ראמפ בבלאק סטיר. אמריקה. או יותר נכון - דרום אפריקה.

***

אני סופר-מרוצה מה-DVD החדש שלי, שמאפשר לי לראות באופן מיידי את כל הסרטים שאני גונבת להנאתי באינטרנט. ותודה לממליץ גילעד. אבל אם כבר מדברים על זה - בחלק מסרטי הפורנו שלי יש רק סאונד ולא רואים תמונה. אני מניחה שזה עניין של codec, רק שאין לי מושג איך פותרים את זה. נו מילא, את חלקם ניאלץ להמשיך ולראות במחשב.

***

העכבר האלחוטי שלי אוכל בטריות כמו שפואד אוכל שווארמות. הוא חדש לגמרי (העכבר, לא פואד). ועוד של לוגיטק. נעלבתי. מה, עכשיו ללכת להחליף וכל הבלאגן? מזל שהסוללות שלי נטענות.

***

נמשך שחקן משובח (!!!) מהנוער ב-Hattrick. בן 18, פליימייקינג אקסלנט. היה פיתוי למכור אותו, אבל עמדתי בזה. בינתיים אני בסדר עם כסף, כך שלא בוער לי למכור. אבל במשחק הפסדתי. אי אפשר הכל בחיים.

***

ועכשיו - סלט.

ככה הולכים להם גיבורי הילדות. והנה עוד אחד עוזב אותנו - נוריוקי "פאט" מוריטה, הידוע ביותר בשל תפקידו כמיסטר מיאגי בסידרת סרטי "קראטה קיד", הלך לעולמו בגיל 73.

על פי הדיווחים, מוריטה נפטר בביתו מנסיבות טבעיות.

מוריטה היה מועמד לאוסקר על תפקידו כסנסיי החכם והציני-מעט בלהיט ההוא של שנות ה-80. יכול מאוד להיות שהוא אחראי לפריחת הדוג'ואים בתקופה הזו בעולם וגם בישראל. כולנו רצינו להיות דניאל -סאן וללמוד את ה-Crane Kick.

מוריטה עשה עוד כמה דברים חוץ מאשר את דמותו האגדית של מיאגי. הוא שיחק בעשרות סרטים בקולנוע ובטלוויזיה, כולל "ירח דבש בלאס וגאס", וגם דיבב את הקול של קיסר סין בסרט האנימציה "מולאן".

בברכת Wax on, Wax off. היה שלום.

מה בדיוק קרה שם ולמה?

מייקל ג'קסון הוקלט בשיחה עם אחד מיועציו לפני כשנתיים, ונשמע אומר כי "היהודים הם עלוקות מוצצי דם.. הם אלה שרוששו אותי".

ואני אומרת: עדיף למצוץ דם מאשר למצוץ לילדים קטנים.

פעם בכמה זמן יש איזה עיתונאי, פלצן מצוי או סתם גולש עצלן, שנכנסים בפעם השנייה וחצי לישראבלוג, מדפדפים בכמה בלוגים אקראיים, עולים על בלוג של ילדה בת 14 ואז רצים לפורום האליטיסטי שלהם (או העממי, מה שתרצו), ומתבכיינים ש"אין מה לקרוא בישראבלוג", "הרמה ירודה ונמוכה", "מתן קול להמונים זה לא בהכרח טוב", ועוד שלל תלונות אוויליות.

אני מאד בררנית במה שאני קוראת, ואין הרבה ספרים או טקסטים שאני חוזרת אליהם שוב ושוב. מצד שני, לבוא ולהגיד שאין כאן מה לקרוא, זה אחד הדברים הכי מטומטמים שאפשר לומר. איככה?! הייתכן?!? ה"עם", ה"ילדות" וה"מתבגרים" הפרחחים האלה, ברוב חוצפתם מעזים פנים, כותבים ועוד מעלים את זה לאינטרנט?!?!? שערורייה!!! ואנחנו, האליטה, שקוראת רק את כתבי ניטשה, עוד צריכים לקרוא את זה?!?! השתגעתם?!

אני אומרת - בכלל למחוק את כל הבלוגים. מה פתאום לתת חופש ביטוי לכולם? מה אנחנו, דמוקרטיה? מה זה פה, פלורליזם? למה שוב ושוב צריך להעלות את הטיעון האולטימטיבי שמה שנכתב על ידי ילד שנון בן 16 יכול להיות פי מיליון יותר מעניין ממה שנכתב על ידי סופר עייף, זקן ואשמאי ב-20 ספרים שנראים בדיוק אותו דבר? למה ה"עם" אף פעם לא יותר טוב מ"אנחנו, הברנז'ה"?

כמו בחנות ספרים גדולה עם אלפי כותרים, צריך לדעת לחפש ולחפור. זה שיש לזה עטיפה יפה לא אומר שזה מעניין. אבל אם העטיפה פשוטה ולא מרגשת, זה לא אומר שהמלים שבפנים לא יכולות לגרום לכם לבכות. כל אחד יכול לשחק עם מלים. לא כל אחד יכול באמת לכתוב.

אז, קוטרים, שימו לב. יש פה הרבה מה לקרוא. הנה מדגם קטנטן וממש לא מייצג:

נגיד, זאתי. ככה, בתור התחלה.

וזאתי גם כן.

וההוא.

ומה-שמו גם כן.

וגם זאת.

וההיא.

ויש עוד. אבל אני חייבת מקלחת.

בקיצור - מושחתים וסנובים נמאסתם. לכו תקראו איזה טור של עמירה הס.