בכדי להבהיר את הדברים באופן ברור יותר לאנשים בעלי המחשבה הצרה, ובכללי בכדי להבהיר את הנקודה, במקום להתעסק בחברתנו
הצפופה, העירונית, המסורבלת שחייבים תעודת זהות כדי להתקיים בה, נעסוק בדרך חיים קהילתית בעלת אוטונומיה וריבונות משלה.
בעבר ערים התנהלו באופן מצומצם, מספר אנשים שלא עולה על 400, עיירה קטנה, עבודה משותפת, אוטונומיות שאינן קשורות לממשל על.
בנוסף על סחר במשאבים שאינם זמינים הם ניסו כמה שיותר להיות עצמאיים מבחינת יצור משאבים ועיבוד ואוכל.
מכאן ניתן להבין שדברים התנהלו באופן שיטתי יותר, מסודר יותר ודרשו תובענות מצד האנשים בכדי להחזיק את החברה הזאת על רגלייה כנגד איתניי טבע, שודדים בוזזים, מלחמות עם עיירות אחרות והלאה.
לכל אדם היה תפקיד, בין אם זה זבן אשר דואג לאוכל טוב, בין אם זה לוחם הדואג לשלום משפחתו ובני עירו ובין אם זה הנפח או הבורסקאי שדואגים למדים, כלי נשק ובגדים במצב טוב כדי לחזק את העיירה.
ככל שאדם יותר נתן מעצמו בעבודה שלו כך גם תושבי העיר נהנו מהאיכות והשירות, למשל ככל שהאוכל היה יותר טוב כך תושבי העיר היו יותר בריאים, הלוחמים היו יכולים להיות יותר חזקים ולשמור בין הייתר על אלה שייצרו את האוכל.
זוהי מערכת חברתית חזקה ואיתנה, אדם ערב לחברו, הוא נהנה מעבודתו ומתוגמל ע"י הצלחתו בעבודה והמצוינות שהוא מגיע אליה ובנוסף מבטיח את חברתו אייתנה וכך גם דואג שהקרקע סביבו לא תפול.
במצב זה גם אם היה נולד אדם אשר נקרא, פארזיט, כלומר שלא עובד, או שמזלזל בעבודה, או שהוריד באיכות מוצריו בכדי להרוויח לתועלת אישית, אנשי העיר היו מעיפים אותו קיבנימט שכן הוא אוכל חינם, עלוקה אשר מכרסמת בחברה ומפוררת אותה, לכן האנשים מיהרו לסלק אותה.
עלוקות מסוג זה לא יכלו לראות את המצב באופן נרחב (ככל שישקיעו באחרים כך ישקיעו בעצמם), לא יכלו לחשוב לטווח הארוך, ועם המצאת הכסף חשבו רק על איך ירוויחו עוד, או על איך יקבלו מבלי להתאמץ ולסכן את עצמם.
אך כפי שנאמר, פעם עלוקות אלה סולקו במהירות, כך גם המנהיגים נבחרו במהירות, כולם הכירו את כולם, והמנהיג הכיר את כל אנשי עירו.
אך כיום המצב שונה, כל עיר מכילה 200,000 תושבים, ועיירות קטנות לא נהנות מעצמאות.
אך אנחנו עדיין חברה שמתפקדת ומטרותיה זהות לעיירה הקטנה בה עסקנו קודם, רק שכאן הדבר שונה, בעל רשת המזון לא רואה את לקוחותיו, הוא רק רואה את כמות הכסף שנכנסת לו לחשבון, לכן קל לו להוריד באיכות בכדי להרוויח כסף.
אנשי עיר גדולה לא יכולים לאבחן עלוקה ולהוציא אותה, שכן יש זכויות, ישנו בלאגן, אף אחד לא מכיר אף אחד וישנו ניכור נוראי.
אך מחלה זאת גם מחלחלת לישובים הקטנים, שהחוק המדיני חל גם שם, נולד אדם עלוקתי ואי אפשר לגרשו מכיוון שמישהו קבע שלכולם יש זכות לחיים בעצם היותם בני אדם, למרות שאותו תת אדם ספציפי זה רק מכרסם בחברה שלנו, לאט אבל בטוח, ובגלל שמשתלם לו לטווח הקצר, רבים אחרים מצטרפים אליו כי הם אינם רוצים לצאת פריירים, ואלה נהנים מהזכויות שלהם, לכן הם מגינים על אותן זכויות.
אנשים אחרים גם נדבקים במחלת הזכויות והמוסר, בגלל הפחד משינוי וחוסר היכולת לבחון דברים בחברה רבת אנשים ותסבוכות שכזו, לכן הם מתמקדים בבועה הקטנה שלהם שתקפה לטווח ש אולי 40 שנה ובה הם ממקדים את הצלחתם מכיוון שהאחרים מנוכרים אליהם.
הכסף שפעם היה דבר שרק ראשי העיר החזיקו כדי לבצע סחר עם עיירות אחרות הוא עכשיו נחלתם של אינדיוודואלים, ולכן הם עובדים בשביל זה כעת.
ואנו ? אנו מסיתים את העיניים שלנו מזה, כי קשה, כי לא נעים, כי אנחנו חושבים במסגרות ומקנים להם נפח אלוהי.
אנו מרשים לאחרים לחיות על גבנו, חיים בניכור, משפלילים את ראשנו ומצפים מהממשלה שתדאג לנו ולכולם כמו לילדים קטנים, אכן הפכנו לילדים קטנים שצריכים את אמא, אבל אין אמא ובכל זאת אנחנו מתעקשים על כך.
המנהיגים שלנו נבחרים על סמך פופלאריות, ע"י רוב אנשים (ואנו יודעים עד כמה האדם הממוצע הוא טיפש, עכשיו תחשבו שיש 50% אנשים יותר טיפשים ממנו), הם מנצלים את טיפשות העם ומבטיחים הבטחות שווא, משתמשים בפסיכולוגיה בקמפיינים בזמן שגם הם דואגים רק לתחת שלהם, גם הם מפוררים את החברה שבה אנו חיים ודמוקרטיה היא איננה הפיתרון לבעיית המנהיגים, היא הבעיה.
רוב האנשים מפחדים לקחת אחריות רבה, לקחת ערבות, ללכת נגד הזרם האדיר ולעמוד אל מול ניהליזם מוחלט חסר מתווה דרך ברור.
אך אם הגעתם עד לכאן, וחשבתם לעצמכם "אכן יש עניין בכך", תזכרו ששום מסגרת הינה מוחלטת, שום דבר אינו אבסלוטי ורק המוות הוא אמיתי.
ומנקודה זאת, רק צריך לפתח את היכולת לחשב דברים הלאה, קדימה ולמעלה, לחשוב בצורה נרחבת ולטווח הארוך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
