הפוסט הקודם תיאר עידן פשוט יותר, צלול יותר ופחות עמוס.
בעידן שכזה, כמעט ואין צורך בתקשורת מכיוון שהחדשות עוברות מפה לאוזן והדבר היחידי שיש הוא מאמרי דעות המפורסמים.
עם ההתפתחות, הריחוק, חוסר הנגישות, הצפיפות וה"גלובליזציה" (מכוון לכך שפחות אנשים מזוהים עם העיר שלהם ויותר מזוהים עם
המדינה ומתעיינים מה קורה בכולה) יש צורך בגופים תקשורתיים המציגים באופן אובייקטיבי את החדשות לצד הבעת הדעות שנמצאות להן בנישות
אחרות בעמודי החדשות.
במקרה הזה הציבור מפתח מעין תלותיות באותם גופים, שכן הוא זקוק לדעת על המתרחש במדינתו והוא מאציל את הסמכות של סיקורי האירוע כפי שקרו לגופי התקשורת השונים ועם הזמן מתפתח לגופי התקשורת מעמד של אלוהות.
כשעיתון מסויים מתאר מה קרה, הציבור יבין שאכן זה מה שקרה ויגיב בהתאם, עקב כך הציבור מקבל את גוף התקשורת כמקור בעל אסמכתא טובה למתרחש, המבין את מהלכי הדברים ואכן הוא "כל יודע" כך שעם הזמן גם תורי הדעה נשמעים יותר נכונים ועובדתיים מכיוון שזה פועל תחת הגוף המאסיבי והסופר אלוהי שנקרא "החדשות".
כך למשל ישנן אימרות כגון "קראתי בחדשות איזה כתבה על מה שנעשה ב******** וכמה שזה נורא ולא מוסרי".
עוד גם, לכל אדם ישנה דעה ולא משנה כמה אובייקטיבי ינסה להיות ישנם דרכים להציג דברים באור שונה לחלוטין ועדיין הוא יצא באור אובייקטיבי ומקצועי.
למשל נניח ונערכו הפגנות של שמאלנים וימנים במקביל, להפגנות השמאל הגיעו 3,000 איש ולהפגנת הימין 6,000
אפשר וניתן להציג את זה גם כ"אלפי מפגינים שטפו את הרחובות בצעדת השמאל אתמול ובהפגנת הימין הגיעו 6,000 מפגינים בלבד" וישנן עוד הרבה דוגמאות טובות יותר ומפחידות יותר מזו.
בדיוק בגלל זה יש צורך בגופי תקשורת בעלי דעה שונה, כדי שתהיה אפשרות לערוך השוואה ולא יווצר קונצנזוס לגבי גוף אחד בלבד (אשר יגרום לדעות להשמע כמו עובדות ובעצם ישטוף את מוחו של הציבור במטרה להגיע לממוצע שווה).
אבל מה שקרה בעולמנו ובעיקר בארצנו זה שגופי התקשורת הגדולים גיבשו תודעה מאוחדת, דעה פחות או יותר דומה אם לא זהה, אשר מכתיבה מה טוב ומה רע ואת המוסר הכללי, יחד עם האומנות, שגם היא גוף שמאלני אחד ענקי, פתאום אנשי הרוח הנעלים סיפחו לעצמם את המוסר וכל מי שברצונו להתפתח חייב לקבל עליו את אותו מוסר ואת אותם אידאלים לטוב ורע, מה שנוצר עקב כך שגם אם ישנם חילוקי דעות בסופו של דבר זה נמצא בתוך מסגרת, מערכת חוקים שיש לה גבולות ובסופו של דבר גם הן רק דעות.
גופי התקשורת יחד יצרו מונופול מוסרי, שנותן לנו את החדשות מתובלות עם דעה מראש, ובגלל הכוח האדיר הם גם מרשים לעצמם להמציא חדשות שמתפקדות כעובדות, ואף גוף תקשורתי לא יתנגד מכיוון שהוא מסכים עם הדעה ואז גם הוא יצטרף לחגיגה ויצרף עוד פרטים למקרה הפיקטיבי.
לאט לאט גופי התקשורת פועלים באופן של "מפה לאוזן" בין אנשי התקשורת, רק שבהיקף אנשים גדול כזה זה הופך לטלפון שבור ונוצרות שמועות חסרות בסיס, ובגלל הממוצע החברתי הענקי שנוצר מכל זה אף אחד לא מנסה לחשוב מחוץ לקופסא כי הוא לא יודע שקיים דבר מחוץ לה, ואלה שכן מצליחים הם חסרי כוח אל מול הגופים התקשורתיים.
והציבור ממשיך לאכול את החדשות כעובדות מוחלטות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
