diary of fat anonymous

זה כל כך מעצבן. כל העניין הזה של הדיאטה, והמשקל. איך דבר כזה נעשה לחלק כל כך גדול מהחיים שלי?

אני זוכרת שבתחילת דרכי בשומרי משקל, במפגש הראשון, החתימו אותי על דף, כאילו אם אני "מוכנה" להתחייב לזה. וחתמתי. עכשיו אני מבינה מה הייתה הבעיה שלי, ומה היא גם עכשיו. שאני כנראה לא באמת מוכנה לוותר על הכל, כל הממתקים, המנות הגדולות והמותרות.

ואני מבינה שזה מה שתוקע אותי, הרי אם הייתי מוכנה, לא הייתה לי הרבה בעיה. כמו שקרה לי אז, לפני כמה חודשים שהתחלתי דיאטה לגמרי על דעתי, והייתי מוכנה לוותר על הכל. כשבאתי למטבח, אמרתי לעצמי "לא" , וזכרתי שאסור, ולא ויתרתי.

עכשיו אני כן מוותרת, ולא מתאפקת. לא עוצרת את עצמי.

למרות שאני שואלת את עצמי לפני כן: "האם את באמת רוצה את זה?", ואכלתי, ולא התאפקתי.

זה באמת הכל עניין של כוח רצון. גאד זה כ"כ מטריף אותי, שאני אוכלת גם ללא סיבה, כשאני לא רעבה.

למה אני עושה את זה?? כי זה טעים, כי אין לי דבר משמעותי אחר לעשות כדי להעסיק את דעתי ולא לאכול.

אני לא יודעת מה לעשות.

אני אראה עד הפוסט הבא, ואני מקווה שעניינים יתחילו לזוז.

להת', אנונימית.