לילות קרים,

בקרים עצובים,

שמיים אפורות,

הגשם שוטף,

איפה הדרך שלי לאושר?

להתעורר בהרגשה של גועל, של צורך להקיא,

להתעורר בלילה מסיוטים שחוזרים,

להתעורר מעולמך אל המציאות.

אתה, אתה בכבודך ובעצמך,

סימנת לי את הדרך אל האושר,

אבל כנראה שמשהו השתבש, הסתבך,

ואתה נעלמת,

והדרך אל האושר נעלמה איתך.

לעצור לשנייה,

לחשוב מה לעשות,

לעצור את הגשם,את הגועל, את הסיוטים,

לצעוק,

ללכת בעקבותך,

בדרך אל האושר.

בכל כוחי מנסה,

לא מרפה לא מוותרת,

אבל הדרך לאושר לא חוזרת,

וכך גם אתה.

ואני יושבת,

בלילות הקרים ובבקרים העצובים,

בגשם השוטף את הדמעות הזולגות מעייני,

מביטה לעננים האפורים,

וחושבת,

אולי הדרך לאושר בכיוון אחר,

אבל אני מתחרטת שחשבתי על זאת.

כי אתה תמיד היית ותמיד תהייה,

בדרך שלי אל האושר.