לא ציפיתי לזה,

לא ציפיתי לך,

לא ציפיתי לאהבה שלך.

עברת ככה סתם, בלי לחשוב שאתה תתפוס את ליבי, תכבוש אותי עם העיניים ששקעתי בהן

המון ובחיוך הקורן שלך. החזרתי לך חיוך, אני זוכרת. בשיעורים לא למדתי, שירטטתי את פרצופך,

מנסה לעשות כל פינה ופינה נכונה, שפתיים בולטות, עיניין מהפנטות, לחיים עבות. הוספתי

אותך לאייסיקיו, דיברנו, אבל אתה עדיין לא ידעתי את הסיבה האמיתית לשיחתנו.

משיחה סתמית עברנו לשיחות בטלפון, כל כך נהניתי לשמוע אותך, היה לך קול גיברי כל כך.

בשיחה שלנו אתמול התלהטו העניינים. אני התרגשתי, הלב שלי פעם וקפץ מהחזה,

הייתי מאושרת, אחרי כל כך הרבה זמן שהרגשתי בודדה ועצובה.

הוא שאל אותי אם אני רוצה שאני אבוא אליו. לא הצלחתי לענות, לא הצלחתי

להוציא את ה"כן" מהפה. והוא חשב שויתרתי, הוא אמר שלא משנה וניתק.

בכיתי, אני זוכרת. אבל בבית ספר, כשחלפת על פניי בדיוק כמו בפעם הראשונה,

לקחתי אותך לפינה ואמרתי כן, צרחתי כן. ונישקתי אותך, ואתה זרמת.

אהבה חדשה היא תמיד התחלה חדשה,

אני לא אשכח את אהבתי הקודמת,

אבל אהבתי החדשה גדולה יותר,

ואני שמחה.

ולהבדיל מהקודמת,

האהבה חדשה יודעת להחזיר אהבה.

כמה נחמד להתחיל התחלה חדשה.

סליחה שהקטע היום נוראי,

אני לא הכי במצב רוח.

אולי יש לי באמת אהבה חדשה,

אבל הקודמת לא הכי יוצאת לי מהראש :(

אשמח שתעודדו אותי.

ואם לא הבנתם, האהבה הקודמת שלי אבודה, הוא תפוס.