אז שלום לכולם!

אני שוב כאן בשביל להפתיע ולעדכן פרק חדש

והשלישי של הסיפור אך לפני כן

באירועים הקודים של החלום שלא נגמר- פרק 2

"הלו", ענה ביל כאשר משך את שפורפרת הטלפון אשר הייתה לא רחוקה ממנו.

טום הרים גבה וגיחח בצחוק מטומטם. ביל שלא נראה מרוצה ורק רצינות עלתה

על פניו הינהן בראשו. לאחר מספר דקות הוא ניתק את השיחה. מרים את עצמו מהכיסא

הוא לבש את מעילו.

"בוא!", אמר ביל לטום ברצינות.

"מה, לאן?!", צעק טום מופתע, "עכשיו רק עשר וחצי בבוקר!", הוא המשיך.

ביל הביט על טום בעיניים רועדות, "בוא וזהו", הוא אמר בשקט.

החלום שלא נגמר- פרק 3

"לאן לעזעזל אתה סוחב אותי?", צעק טום מעוצבן עוקב אחרי ביל ברחוב

הריק מעט מישר את הקפוצ'ון בצבע האפור אשר לבש על עצמו כמה דקות לפני, "ביל?",

קרא לו טום שנית מנסה לתפוס את קצב ההליכה שלו. ביל שתק מביט אל הרחוב וחוצה

במהירות את הכביש.

"ביל אתה מוכן להקשיב לי!", תפס טום בידו של ביל וסובב אותו אליו. ביל הביט על טום,

דמעות עמדו בעיניו אשר הכובע כיסה אותם ביסודיות. ידיו רעדו. ביל ליקק את שפתיו נשען על אחד

הבניינים.

"אתה מוכן לענות לי?", שאל טום בשקט ובתוכו היתחוללה סיערת רגשות.

הוא הרגיש כאב חזק בלב, אותו כאב שביל העביר לו על ידי מבטו.

"זאת אליס", לחש ביל בקול שקט וחנוק, "היא ניסתה להיתאבד", המשיך שניה לאחר מכן.

"מה? למה?!", צעק טום כמעט על כל הרחוב והעוברים הביטו עליו כעל זר.

"אני לא יודע... לא יודע טום! אבל אני חייב לגלות", הוא אמר בשקט והמשיך ללכת.

"ביל בית החולים נמצא חמש קילומטר מכאן", צעק לו טום שעמד עדיין המום. הוא עוד

זכר את הסיפור, הסיפור הבלתי נגמר של ביל עימה. הוא זכר את ביל מדבר עליה ללא

הפסקה. על איך שהיא ניראת, על איך שהוא נפגש איתה.

'ילדה מדהימה שהורסת את עצמה' הוא חשב לעצמו ואוטו אשר עבר וצפר קטע את מחשבותיו.

הוא ראה את ביל מתרחק. מנער מעט את ראשו ומנקה אותו ממחשבותיו הוא רץ אחריו עוצר

את המונית שעברה במקרה.

מתיישבים זה ליד זה בשתיקה הם חצו את העיר. ביל הביט דרך החלון בשתיקה

וכך גם טום. דאגה רבה הייתה בגופו. העצים שחלפו ונעלמו על עיניו של ביל החזירו

אותו לעבר, אל הפגישה שלהם שניראתה כל כך רחוקה ממנו עכשיו.

טום ניער את ביל מעט. ביל אשר נירתע מעט וחזר למציאות. טום לא שאל דבר

כקורא את מחשבותיו. יוצאים מהמונית הם נכנסו לבית החולים. ביל ניגש

במהירות אל המיון.

"אליס לאורבר", הוא אמר מחכה עד שהאחות טענה לו.

"מי שואל?", היא שאלה מביטה עליו מנסה לבחון את פניו אל מתחת לכובע.

"ביל קאוליץ", ענה ביל בשקט.

"מר קאוליץ, כן. היתקשרו אליך. הבחורה ביקשה זאת", אמרה האחות

ממשיכה לעיין בתפסים מוצאת את שמה של אליס ברשימה.

"קומה שניה, פנימית סגורה חדר 328", היא אמרה. ביל הינהן כאמירת תודה

וצעד לדרכו.

"לעלות איתך?", שאל אותו טום בשקט כמנסה לא לפגוע ברגשותיו.

"זה בסדר, אני רוצה להיות איתה לבד", אמר ביל. טום נגע בכתפו. ביל חייך

אליו חיוך מאולץ ונכנס לתוך המעלית. ורק טום נשאר למטה מביט על הדלתות

 שנסגרו וביל אשר נעלם באיטיות מעיניו.

המשך יבוא...

ספויילרים לפרק הבא:

-"שלום זר", היא אמרה לו בשקט

-"ואת לא?", ביל גיחח והביט לתוך עיניה החומות של אליס בסקרנות רבה

-"ביל אני מכירה אותך מספיק זמן בשביל לדעת הכל", אמרה אליס בעצבנות.

-"מריון", ביל הביט על טום שעל שפתיו היה חיוך קטן וסתמי.

מקווה שתאהבו

Cristin.